זה תמיד נחווה לי מפחיד לאבד שליטה, זה משהו שאף פעם לא חייתי איתו בשלום וזה תמיד היה מאוד כוחני, אף פעם לא איבדתי שליטה, או נתתי אותה, אבל היא נלקחה ממני בכח.
היו לי כמה מערכות יחסים, הן אף פעם לא היו מתחשבות, כולם בלי יוצא מן הכלל רצו שאתיישר עם הצרכים, הרצונות וראיית העולם שלהם, בכלל לא היתה לי מילה.
ואז הוא הגיע ובכל כך הרבה רוך, אהבה שאינה תלויה בדבר והקשבה, גרם לי להושיט לו את היד ולתת לו לקחת אותי הכי רחוק מכל ההגדרות שחייתי אותן כל כך הרבה שנים.
וצעדתי שם בהתחלה בצעדים מאוד מהוססים ואחרי זה בטוחים כשהוא נמצא שם להסביר, לעודד לחבק, להיות ולשמוח באמת מכל משקולת שישבה לי על הלב והשלתי.
והיום כשהתגעגעתי לחיבוק שלו, לזה שהוא מסתכל לי עמוק לתוך העיניים ומנסה להבין בדיוק מה עובר עלי.
שאלתי אותו למה הוא גורם לי להרגיש כל כך מוגנת ובטוחה ואהובה ושהוא ישמור עלי תמיד.
והוא ענה לי את התשובה שגרמה לי להבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי כאן.
אז החלטתי שיש כאן יותר מדי עבר שאני לא רוצה להתפלש בו.
כל מה שהתחולל בסערה בחיי באתר הזה, גרם לי להבין שהוא, זה בדיוק מה שאני צריכה.
אני כבר לא רוצה לצרוך יותר עצוב, קודר וכואב, אני כבר לא רוצה שהעבר שלי יתערבב עם ההווה, אני לגמרי שלו, הוא גורם לי להרגיש כמו שבחיים לא זרחתי.
הוא מוציא ממני כל כך הרבה טוב, עדינות ורכות ששכחתי שקיימים בי.
אז אני בוחרת ללכת, אני כבר לא זהו. אני הרבה יותר שביל, או נהר, או אפילו סקייטבורד🤭
אני בתנועה, רק הייתי צריכה את המבוגר האחראי שיאמין בי ויראה לי ששליטה היא בכלל לא רעה כמו שחוויתי לפניו.
יש בה המון דאגה, אהבה, הקשבה, הכלה, והוא הגיע במלוא עוצמתו, הוא גרם להכל להראות אחרת והוא הצליח להזכיר לי מה חיפשתי כאן כל כך הרבה שנים ללא הצלחה.
הגעתי הביתה ויש בו את הגבר הכי מדוייק ונכון לי, שפותח ידיים ומחכה שאתרפק על החיבוק החזק שהוא יתן לי.
סוף
