אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אלומניום עם נגיעות צמר גפן

מסירה שכבות, או ככה זה מרגיש לי עכשיו :)
לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 22:27

תגידי מה עובר לך בראש ילדונת, הוא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים.

אז חייכתי ולא עניתי, כי זה מה שאני רגילה לעשות ואני רגילה שמניחים לי, כי עד עכשיו בחרתי אותם כאלו, שלא ממש אכפת להם מה אני מרגישה. 

אבל לא הוא, הוא כבר הבין את הטריק הזה שלי. 

ואני גם הבנתי שהוא לא יוותר לי הפעם או בכל פעם אחרת. 

הוא ליטף לי את הלחי ועניתי לו שאני לא יכולה שיאהב אותי כל כך, אני צריכה שיהיה גם מרושע.

הטוב הזה אפשרי לחמש דקות, אחרי זה, זה מפחיד לי יותר מכל רע שיקרה לי. 

ובלב עברה לי מחשבה מפחידה שאני אברח הכי רחוק מכל הנעים והטוב הזה, אני לא יכולה להכיל את זה. 

אז הוא הדביק לי נשיקה עדינה ובעלותית שכזאת והראה לי כמה רע ומפחיד הוא יודע להיות. 

וכשהמפחיד שלו גרם לי להזיל דמעה, הוא ליטף אותה ושאל אותי עם המבט הכי רך שיכול להיות, אם כזה מרושע אני צריכה. 

ואני בטוחה שבסתר ליבו הוא קיווה שהוא ריפא לי את הלב ושאני אגיד לו שלא, אבל התמסרתי לרוע, וגמרתי ממנו והשפרצתי (יאיאיאיאי) מהמרושע והמפחיד שהוא עשה לי. 

ובלילה התכרבלתי בריח שלו ונשמתי אותנו והרגשתי שהגעתי למקום הנכון. 

הוא יודע להיות לי קרקע יציבה, לתת לי את המפחיד שהתרגלתי לצרוך, כמו איזו מסוממת בקריז, אבל הוא מתעקש שיהיה שם גם המון רוך ועדינות ושאני אתמודד גם איתם. 

ורגע לפני שעזבתי, הוא חיבק אותי מועך ואוהב ואמר לי שהוא שמח וגאה שאני שלו ושאני שווה כל כך הרבה. 

אז הסתכלתי עליו, חיוך חמוד התפשט לי על השפתיים, כי קצת התחלתי להאמין לו 😊

 

 

המלקה החרדית​(שולטת) - בהצלחה
לפני 4 שנים
זהו​(נשלטת){True Maste} - תודה 🤩
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י