בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 13 שנים. 26 במרץ 2011 בשעה 6:28



&feature=related

&feature=related
לפני 13 שנים. 25 במרץ 2011 בשעה 20:43

בצהרים נתנו קפיצה לנסיך, העמסנו הר של אוכל, שיהיה בריא הבונבון, היה אחרי ארוחת צהרים , לפני ארוחת הערב , אבל כרגיל היה רעב :). הוא בלס ואנחנו התבוננו. כשסוף סוף שבע , ליטף את הבטן השרירית , הצהיר שבינתיים בסדר , יחזיק מעמד עד ארוחת הערב .
העיף את החברים, ועשינו את השעה המקודשת שלנו .
הוא סיפר על הבסיס , הקורס שסיים, השרוך החדש . יורשת העצר על הלימודים , הפיצי רטנה על הבגרויות. החוקי חייך , ואני סיפרתי על הפרוייקט החדש .
ומיד זכיתי להבעות קודרות, מאוד לא מרוצים מהפרוייקט הזה, ניסיתי להרגיע . לא ממש הלך.
לא מבינה אותם. נכון שמסוכן, אבל...אם נזהרים ונוקטים בכל אמצעי ההגנה , אז אין שום סיבה לפחד.
ובמיוחד כשאני שם, ואני מנהלת את הפרוייקט, אז עושה מליון הכנות, ועד שלא משוכנעת שבטוח לא מבצעים כלום.
התרעמתי , קיטרתי , נו באמת 30 איש בוטחים בי בעיניים עצומות, והמשפחה שלי ...?
לא שתביני , בוטחים בך, אבל יש דברים שלא תלויים בך. כמו...
ראיתי שעומדים לעלות נושאים לא נעימים, והעברתי נושא.

החוקי ,רכן מעט ושאל : את לא פוחדת?

פוחדת? המממ....כן, בטח שפוחדת, אין לי ביצים שמשקשקות (למרות שהכפופים לי מוכנים להישבע שיש ). אבל...עד שלא מסתיים. בקושי נושמת. כל יום עומד בפני עצמו , ורק לאחר שמסתיים , מוודאת שהכל כשורה , מרשה לעצמי לשחרר אוויר.לנשום לרווחה.

אבל...אוהבת את זה, מטורפת על הסכנה , על הרגעים שעוצרת נשימה . ואחר כך נושמת לרווחה.

ווידוי קטן , לא יכולה בלי זה. עבודה רגילה היתה משעממת אותי , יש לי אומנם שעות משרד , ומליון ישיבות. אבל פורחת ומשגשגת בשטח. זה מה שאוהבת.

וביננו, איך אפשר לחיות בלי להתרגש, להרגיש את העור מצטמרר , נעשה חידודים חידודים.
ביום שאפסיק להתרגש ולהנות מכך אחליף עיסוק . או שאפרוש.

נראה לי שהיחיד שמעט מבין אותי , לא מצדיק אותי , אבל מבין לרוחי . זה הנסיך.

נו , יש לי מנוחה של מספר ימים , ואז יורדת שוב לדרום.
בשקט, שקט שלא ישמעו אותי המשפוחה, אני מצפה בכליון עיניים.

לפני 13 שנים. 25 במרץ 2011 בשעה 14:26

הנסיך בכוננות, נשאר בבסיס.
כל כך חסר לי , מתגעגעת לקולות לריחות. בכלל לנוכחות שלו.
והנוכחות שלו בולטת ועוד איך בולטת.
זה ילד שלא יודע ללכת, הכל בריצה , נכנס בשעטה הביתה, גומע 2 מדרגות לקומה השניה.
מבצע מספר פעולות בו זמנית.
אוכל (יותר נכון בולס) , משוחח בפון, קורא , מביט בטלויזיה. מפטיר כמה מילים למשפוחה.
שיירה של חברים נכנסת ויוצאת . והוא מוצא זמן לכל אחד.

והכי הרבה חסר לי ,
ביום שישי,
יש לנו את שעת המשפחה .
מעין הרגל שהשתרש עם הזמן.
קודש למשפחה.
לא בזמן הארוחה , אלא לפני הארוחה. כולם ביחד במטבח הענק.
החוקי מכין סלט (אלוף). יורשת העצר בכורסה שגררה מהסלון , הנסיך כמובן בפעילות המקודשת והאהובה עליו מכל - אכילה. אני , ליד השולחן. או ליד הכיריים. נהנית לבשל ביום שישי.
חוק, מכבים את הפלפונים, אין טלויזיה, ופשוט מדברים אחד עם השני.
מספרים מה שקרה במשך השבוע, מתלוצצים, מתייעצים.

פשוט ביחד.

ודווקא היום הוא כונן ,

איחס.

לפני 13 שנים. 25 במרץ 2011 בשעה 11:23

אני והתכנונים שלי ,
קיבלתי פון, יש הקפצה בשבת.
באסה.

לפני 13 שנים. 25 במרץ 2011 בשעה 8:48

שישי שבת הזה , אני מייעדת לאוכל.
הכוונה לא ממש לאוכל בתור האבסה , אלא לאוכל - בצורה מסודרת.
3 ארוחות ביום . לשבת ליד שולחן, לאכול מצלחת.
במבט לאחור , השבוע שחלף היה קטסטרופה לתזונה נכונה.
נס קפה בבוקר , כריך חפוז בצהרים, אם יצא אז מרק או סלט בערב . (בדרך כלל לא יצא ) וים של סיגריות.
החוקי שמכיר אותי היטב, דאג להכין מראש את הכריך במקרר . אחרת גם זה לא היה.
ובכלל חטף חלחלה כשגילה שפשוט שכחתי (שיכחה מכוונת) את הירקות והפירות , שאותם הכין בקפידה רבה כל כך. שטופים ומונחים בתוך אריזה קטנה .
אפילו הנסיך שבדרך כלל לא מתערב , העיר שנדמה לו שאמא קצת מזניחה . חטף בעיטה ...ולמרות זאת המשיך...,
ושחייבים לאכול לפחות 1200 קלוריות ביום. ושסיגריות לא מהוות תחליף . ובכלל מה דעתנו שנצא לאיזה חופשה קטנה? הוא מבטיח להביא מישהי שתשמור על הנקיון , ותדאג היטב לאוצר היקר מכל, כלומר הוא , :),
החוקי חייך, הנהן בהתלהבות . ועכשיו עליתי שזו היתה מזימה מתוכננת מראש, פרשו לפני יעדים, מקומות , מסלולים ותאריכים.

נו, גם זה יגיע . חייבת לסיים כמה דברים . ואז מבטיחה שאצא לחופשה , לפחות שבוע ימים.

לפני 13 שנים. 24 במרץ 2011 בשעה 18:34

חשבתי שדברים כאלה קיימים רק בסיפורים. הנסיכון המתוק שלי מקבל מכתבי אהבה . לא יודע ממי , הם צמודים לרכב .בתיבת הדואר שלנו. מכתבים חמודים עם לבבות אדומים.
המעריצה האלמונית, מטיבה להעלם. היא עושה זאת בסתר . בבוקר מגלה מתחת לוישר .
בערב בתיבה. ופעם אחת גם מתחת לדלת.
ניסה לארוב לה ולגלות מיהי, אך ללא הצלחה.
כתב היד נשי עגול , לא של ילדונת. גם מנוסח יפה, וללא שגיאות כתיב וכתב.
חשבנו שמישהי מהשכונה , בגלל השעות המוקדמות שהמכתבים מוטמנים .
חשבנו, תהינו, ולא הצלחנו לעלות ולנחש במי מדובר.

חשב שמישהי מהפייסבוק , אבל לך תאתר מישהי מבין מאות המחוברות אליו.

תעלומה.

לפני 13 שנים. 23 במרץ 2011 בשעה 17:40

גלים בשלולית , הבריכה סוערת. פעם ראשונה שמתווכחים על זה.
אני אמורה לרדת מחר לדרום.
והחוקי מנסה לשכנע אותי לרדת מזה.
גם הנסיך ויורשת העצר . אפילו הפיצי ביקשה.
רבאאאק , מה הפחד ?

אני החלטנו , וזהו.

לפני 13 שנים. 23 במרץ 2011 בשעה 11:43

סוף סוף, אחרי תקופה ארוכה . יש לי מיני חופש.
מיני חופש - כלומר - כאילו חופש - חופש מזוייף.
כולה, חתכתי מוקדם.
ומה....? כל התכנונים שלהגיע מוקדם, מקלחת, ארוחה, אול אפילו נמנום קל לפני שיוצאת ללימודים.
כל זה...
ומה?
הטלפונים לא עוזבים אותי ,
כבר עדיף היה להישאר .
בלי אשלייה של "יעני חופש".

לפני 13 שנים. 20 במרץ 2011 בשעה 21:48

עכשיו סיימתי את היום. משעה 4 בבוקר. ובמקום לסיים בכיף , מקלחת ומיטה.
תכתובת מיילים מרגיזה. כמה אפשר להיות אטומים?
הכי מרגיז זה שאדם שפישל, לא רק שמסרב להודות בפאדיחה שלו, אלא גם מנסה לשכנע שלא היו דברים מעולם.
אדיוטיזים מהלך על 2..
הורדתי את הכפפות.
ואני מצוינת במלחמות.
אצלי מלחמה זה עד הסוף.
אין שבויים.

לפני 13 שנים. 20 במרץ 2011 בשעה 9:17

:))))
שלחו לי הרגע תמונות , מאחד המקומות בהם מבקרת , כמובן שלא אומרת וחושפת היכן,
קיימו שם תחרות תחפושות , ומי זכה ...?
בינגו,
מנהל האחזקה שם פיאה בלונדינית, צמיד עור , מכנס הדוק ,
סיגריה ,
והכי מצחיק.................אפילו תפש שוט ביד .
אם היה יודע , עד כמה נכון .

וואלה, כנראה ששמי יצא לשמצה 😄 , או שלא ממש לשמצה ...לך תדע ????.