פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מעניין, כשמשקיעים ומתכוונים ומתאמצים אז לא תמיד מצליח, ולפעמים קורה שבלי להתאמץ, ממש כלאחר יד , קוטפים את מלוא המחמאות.
היום בבוקר , השכמה כרגיל בשעה 4, בשעה 5 כבר בעבודה , ריצות והתרוצציות, עד השעה 8 כבר הרגשתי מתה מחום.
היום מעט ריק אצלנו, אין הרבה אנשים , אולי בגלל החג . ובכל זאת כאילו ....כל המטלות נחתו היום.
הורדתי את הסוודר נשארתי עם חולצה קצרה שחורה , מכנס עבודה, חגורה רחבה , נעלי עבודה , וכמובן צמידי העור המפורסמים שלי שמהם לא נפרדת , עונדת אותם הרבה הרבה לפני שנחשבו לסממן של בדס"מ.
ממשיכה לטוס בעבודה, ו....מקבלת מחמאות מכל הכיוונים, יו , איזה יופי. הגעת מחופשת .
מה מחופשת? איזה מחופשת?
לך תדע, שטויות של אנשים, בכל אופן , חם לי , טוב לי כך, מצידי שייחשב תחפושת.
חבל, שלא שאלתי , תחפושת של מה ?

שיחה קצרה, הבהרה שלא משתמעת לשתי פנים. ונראה לי שמישהו הבין את מקומו.
מקווה, לטובתו, שאכן כך.

מזג אוויר נפלא , מוסיקה טובה. ריח של ניקיון אחרי אתמול. ים של אוכל .
תנועה של חברים.
והכי חשוב , זמן פנוי .
קצת לעצמי . קצת לתכנון .
עוד מעט כשאסיים לתכנן , אתחיל גם לשקוד מעט על שיעורים. מה לעשות? אין ברירה.
התחייבתי ל4 שנים. מזל ששנה וחצי כבר עברה.
גם זה יגמר .

אוהבת את השבתות האלו .

פשוט לא יודעת באיזו תגובה לנקוט , או מה לחשוב.
פשוט לא עוזר, יש אנשים סתומים. מעבר לעובדה שהם חיים בללה לנד.
הם עד כדי כך מטומטמים שבטוחים שגם היתר חיים במדינת הטמטום שלהם.
יוצאים מהחלון , חוזרים מהדלת, עפים מהארובה וזוחלים מהפינה.
פשוט לא מבינים, שאף אחד, אבל פשוט אף אחד לא רוצה אותם יותר.

אפשר פעם אחת, אפילו פעמיים, אבל פעם שלישית זה כבר יותר מידי.
הרי כולם כבר הבינו , עם מי בדיוק יש להם עסק.
ושקרנים נשארים שקרנים.
צביעות, רמאות ושקר, זה דבר טבוע, אי אפשר להעלים.

ומה לעשות, האתר שלנו הוא קטן, וכל אחד מכיר את השני, וגם החדשים מיד מגלים.
והם עד כדי כך מטמטמים שבטוחים שאם יחליפו תמונה , אז , זהו.
השתנתה התמונה הכללית.
אז, לא.
תחליפו תמונה, תחליפופרופיל. ושום דבר לא יעזור.

תמיד תישארו אותם דבילים מפגרים.
וכדאי מאוד שבמקום להיות ולכתוב דברי איוולת ושטות שלא מענינים אף אחד , אז תשמרו על מקום אחר.
מקום בחיים האמיתיים. כי מה לעשות, גם במציאות דברים משתנים.
וגם שם מנשבות רוחות רעות.

סיפור טרי מהיום . ועצוב.
לפני כ 3 חודשים התחלתי לעבוד באיזשהו מקום, כמובן במקצוע שלי , לא יכולה לפרט מסיבות מובנות מהו. תחתי יש בערך כ 150 איש. עבודה סופר מסוכנת, מקום עם הרבה סיכונים .כשמגיעה - ישר נכנסת לעבודה, ועד השעה 17:00 , אין לי זמן לכלום. בארוחת צהרים יוצא לי קצת להכיר אחרים.
בסמוך אלי עובד מישהו באותו ג'וב שלי , וההבדל הקטן שתחתיו יש כ 400 איש.
מפעם לפעם יוצא שבגלל הקרבה ואופי העבודה אז אנשיו נכנסים לתחום שלי ולהיפך. ויש גם עבודות שמתחילות אצלי ונגמרות אצלו . ועוד מיני חפיפות משונות.

לפני יומיים , היה איזשהו אירוע , במזל לא נגמר באסון. האנשים שלי מתורגלים פיקס, התגובה היתה מעעדית, דפק כמו שעון. קיבלתי דיווח , הגעתי למקום , התחלתי לחקור , טרם הסתיים, אבל לפי התחקיר הראשוני חלק מהפאדיחה קשור למחלקה שלו ,

לאחר שכינסתי את האנשים שלי , יידעתי אותם , הדרכתי מה עושים הלאה, שיבחתי את התגובה.
יצרתי קשר עם המקביל לי . התברר לי שידע, בגלל שהיה בסמוך ידע אפילו לפני , כעסתי שלא יידע אותי , הוצאתי מייל , ופירטתי לוח משימות, ביצעתי חלוקה מה מוטל עלי ומה בתחום פיקודו.

קיבלתח מייל, התחיל לפעול . מצא חן בעיני . היענות טובה , יש שת"ף.
היום גם נודע לי , שהתרתחתי וכעסי לא היה מוצדק, הוא אומנם לא יצר קשר איתי , אבל העביר ווידא שיודיעו לי .
דולי , זו דולי ...:)

התקשרתי אליו , הבעתי את דעתי , ואפילו התנצלתי . אמר שלא נפגע , וכי המייל שלי עם החלוקה והמשימות מעולה , החמיא לי , ואמר שמכיר אותי מתפקידים קודמים בתחום.

שאלתי היכן הוא נמצא ? כי שמעתי ברקע קולות ורעש. אמר שבעבודה. יום שישי?
יש חלוק ה , מי מגיע למשמרת, ואחת לחודש יוצא לפעמים לקפוץ , עד כמה שזוכרת, היום לא תורו.

מה קרה? אין לך יום סקס היום ?(סידורים, קניות, ספונז'ה).

טון הקול השתנה , התרכך , מהוסס וחרישי ענה לי ש: כבר 3 חודשים אין לו יום סקס.

סיפר שעבר משבר, עדיין נמצא במשבר, אשתו שהיה נשוי לה מעל 30 שנה , וקודם לכן חברים 6 שנים, נפטרה.
והוא לא מוצא את מקומו בבית.

עצוב, אין מה להגיד על דבר כזה, הדבר היחידי שאמרתי , קבעתי פגישת עבודה ליום שלישי הבא . וסידרתי שבחדר האוכל בו יש ארוחה חגיגית בליל שישי , יצמדו אליו מבלי שירגיש . ינעימו את זמנו. וכי יאלצו אותו לצאת הביתה ועל מנת לא להיות לבד עד שיגעו הבנות שלו, מישהו ישאר איתו שלא יהיה לבד.
תיאמתי עם הבנות , עכשיו הן יודעות מהן זמני ההסעות , והזמנים יחפפו.

ממש עצוב , אחרי פרק זמן כל כך ארוך, כשמישהו קרוב שלך הולך, אתה מרגיש כאילו נלקח חלק מגופך.

ביום שלישי, אראה מה עוד אפשר לעשות.

שבת שלום לכולם.

באחד הפוסטים הקודמים שלי , ניהלתי תכתובת מענינת מאוד. עלתה שם המילה נקמנות.
זו מילה עם השלכות רבות.
אני מעדיפה לא להגיד נקמנות.
אני מעדיפה להגיד: לא להשאר חייבת.

מי שפגע - יפגע.
מי שהרס - יהרס.

נקודה.

כן אני מאמינה בזה.
יש דברים שאפשר למחול, לסלוח ולהתקדם הלאה ,
ויש דברים שלא .

אולי זה קיצוני , ואולי כך צריך להיות.

אין מקום לרכיכות בעולם האכזר שלנו .

יש משפט שנמצא בחנויות כלי זכוכית.

שברת - שילמת.

ולא מדובר פה על לב שנשבר, כי זה לא ,
נשבר משהו אחר ,
אמון , יושר ,

ועל זה מגיע תשלום.

אוףףףףף, כל כך יחלתי היום להגיע הביתה. ממש הרגשתי זאת בעצמות. פעם ראשונה בהיסטוריה שעזבתי עבודה לא גמורה.
דהרתי הביתה, מקלחת צוננת . זינוק לחדר העבודה.
סיגריה , נס קפה .פנטום האופירה ברקע.
נשימה עמוקה , וזהו..
סוף סוף.

אין כמו הבית.

מעניין עד כמה אנשים משוכנעים בצדקתם,
זה פשוט אנשים עם תפיסת עולם מעוותת, בהתחלה הם יוצרים תיאוריה , לאחר מכן מתחילים למתוח את התיאוריה על מנת שתתאים לתפיסה המסולפת שלהם.
ואם עדיין לא תואם, אז לא נורא, מוסיפים סיפור חדש.
וגם פה , לאחר זמן מה , לא ממש מסתדר...אז יחי הדמיון הפרוע.

מה שלא נלקח בחשבון, שהשקר בסוף מתגלה.

לא מבינה את הדבילים שמצהירים השכם וערב, נשבר לי , הלכתי, אני כבר לא פה.
ובכל זאת צצים ומגיחים מתוך הביוב.
צצים ומפליטים את דברי השטןת שלהם.
אמרתם שהלכתם, אז יופי , תעשו זאת כבר.
הרי את הפרצוף האמיתי שלכם כבר חשפתם.
את הכפילות והבוגדנות כבר הראתם.
כולם כבר יודעים מה אתם שווים? אפס.
וכל ההצהרות שכביכול טוב לכם, למה אתם חושבים שזה מעניין מישהו.
אם היה לכם כל כך טוב .....אז מה אתם עושים פה?
הרי אתם לא מענינים אף אחד .
ולאף אחד לא איכפת לכם.

כרגע דוהרים על סוס ההצלחה משכבר, וגם זה יגמר ובקרוב מאוד.

ולפול מ10 מדרגות, הרבה יותר כואב ממדרגה אחת.

אז...רבאאק , לכו תזדיינו...

הייתי היום בהשתלמות ,תיאמתי להגיע להשתלמות עם מישהו שאינני מכירה, אנחנו עוסקים באותו תחום . מקומות עבודה שונים, מתגורר סמוך אלי .
היות ולא אוהבת לנהוג מרחקים , וכמובן מעדיפה שמישהו אחר יתאמץ , ואני אוכל לנמנם, שאלתי את המארגנים אם יש מישהו מהאיזור שלי .
וסופח אלי .
יצרנו קשר אתמול, תיאמנו מקום מפגש , שעה, סימני זיהוי . החלפנו טלפונים.

והיום בשעה 7:00 הגיע לאסוף אותי .

מצא חן בעיני , בן 55 , מהנדס , כסוף שיער , נאה . אחד כזה שהשנים רק הטיבו עימו.

בדרך הלוך שיחה קלילה ולא מחייבת.

בזכותי השיג שחרור מוקדם. ויצאנו לאחר ארוחת צהרים מפנקת במיוחד. הדרך ארוכה, הקיבה מלאה וחרצובות הלשון נפתחו.
וכמובן שמספרים אחד לשני על העבודה, אירועים ומשפחה.

הבחנתי שמשלב בדבריו , חברה שלי , ואשתי .
??

משום מה , כנראה שיש בי איזושהי תכונה שמעודדת אנשים להתוודות ולספר דברים שבדרך כלל לא מספרים, ובטח לא למישהו שהכירו היום.

שאל, אפשר להתייעץ?
בטח.

סיפר שלפני חצי שנה , נסע לארצות הקור לבדוק מה עם אביו? הוריו גרושים המון שנים. אמו עלתה איתו ארצה. ואביו נותר שם, קיימו קשר של מכתבים וטלפונים. ופתאום נוצר נתק של 3 חודשים. דאג והחליט לנסוע לבדוק מה קרה.
כשהגיע לשם , הדירה היתה נעולה . ביקש אישור מהמשטרה המקומית לפרוץ את הדלת. ושם למרבה הזוועה מצא את גופת האב. מזועזע והמום יצר קשר עם חבר ילדות . החבר הגיע . עזר לו בהכנות לקבורה , נקבר באותו יום, ולאחר הקבורה היה אמור לשבת שבעה . בדירה שכמובן לא היה יכול ירדה מהפרק. החבר הזמינוו לביתו . ולפני שיצאו ניגשו לאיזו מסעדה .במסעדה בעיר שמונה 6 מליון תושבים פגש מישהי שלמדה איתו לפני למעלה מ30 שנה . החברה הציעה לו שימתין לחבר שנסע לעבודה לארגן מספר דברים אצל אחותה שמתגוררת בקרבת מקום.
הסכים, ניגשו לשם, ושם....נעתקה נשמתו, פגש יפיפיה קומפקטית זעירה . הרגיש שאינו יכול לדבר. ובכלל נבוך שעלו בו מחשבות זימה לבחורה צעירה.
בשיחה שהתפתחה , התגלה שאומנם נראית צעירה אבל לא ממש צעירה, כמעט בגילו . גרושה ואם לשני בנים, בן 15 ובן 22.
בעלה היה אלכוהליסט , שהתאהבה בו, התגרשה פעם, חזרה ונישאה לו , ולאחר מכן התגרשו שוב כי מצא פרגית בת 20. האמת שעשה לה טובה .
השיחה נמשכה והחבר התקשר ואמר שהרכב התקלקל, ומחפש רכב חליפי .לא כל כך נעים היה לו אבל נשאר שם. ובליבו פנימה שמח על תוספת הזמן שקיבל לחזות בה . הרבה לא דיברו פשוט ישב ונעץ בה מבטים.
חלפה שעה והרכב החליפי טרם נמצא .
ואז הציעה חברת הילדות שישאר ללון אצל אחותה . החבר יסע לביתו בהסעה . ומחר יפגשו.
לישון לא ישנו, דברו ודברו ודברו.
מעולם לא חש דבר כזה. עקב במבטו אחריה, נעץ עיניו בשפתיה כאשר דיברה , והבין כדבריו מה זאת אהבה?
למוחרת חזר אליה ושהיה של שבוע ימים הפכה ל3 שבועות. שום מגע מיני לא התקיים, ילדיה גרים איתה , והיא עדיין שבורה מהבעל המוצלח שהיה לה.
חזר ארצה. גופו פה ונפשו שם.
קיימו קשר בסקייפ, פלפונים ואסאמאסים. הרגישה שאינה יכולה . והגיעה לארץ. שכר חדר במלון לידה . והרגיש שחי . פתאום התעורר לחיים. מצא מטרה בחיים. מתהלך כשדמותה מולו, לא מסוגל לא להות לידה.
חופשתה תמה, חזרה והקשר הטלפוני נמשך.
לא היה מסוגל . הרגיש שחייו אינם חיים. ונסע אליה , עזב את בעבודה בשיא הלחץ, לאשתו המציא תירוץ שחייב לטפל במכירת הדירה של האב, הוא בן יחיד.
שהה שם שבוע , והיה חייב לחזור .
הרגיש שגווע. מתהלך ונפשו כמהה אליה. פתאום הבין מה זו אהבה.
הרגיש שכאילו אביו סידר לו זיווג. אביו לא אהב את אשתו , אפילו לא דיבר איתה , הרגיש שכאילו במותו משך את החוטים על מנת שיכיר אותה.
האהבה איננה חדצדדית, אף נפשה נקשרה בנפשו. לא מסוגלת בלעדיו. איתו פורחת ובהיעדרו נובלת.
תיכננו שעוזבת קרירה , משפחה, חברים ומגיעה לארץ.
מכיוון שאיננה יהודיה ועל מנת שתקבל אישור להישאר יתחתנו.
משאת נפשו להיות איתה. חזר והתחיל לתכנן ולארגן בסתר. מצא דירה וחתם חוזה .התחיל לרהט .

כל זה , ואשתו אינה יודעת עדיין.
אהובתו אמורה להגיע בשבוע הבא.

וביום ראשון הקרוב מתכנן לספר לאשתו , אינו יודע כיצד, מרגיש נורא , כי אשתו כדבריו אישה טובה , נראית טוב , ואוהבת אותו . ואף הוא מעולם לא בגד בה . עד שהגורל הפגישו בתהפוכות גורל עם שאהבה נפשו.

סיפר לי שמתכונן להשאיר לאשתו הכל , ופשוט לעזוב, מרגיש שפתאום מתחיל לחיות. אינו מסוגל בלעדיה, חולם עליה. לא זקוק לתמונה כי דמותה חקוקה על לוח ליבו.

בתום הסיפור , לא שאל לדעתי , כי הוא נחרץ בדעתו והחליט . רק רצה להתייעץ איך לספר לאישה שחי איתה מעל 30 שנה , שלפתע פתאום התחיל לחיות.

יעצתי לו שיגיד לה את האמת, כי הרי יתגלה במוקדם או במאוחר . ושיגיד :
מגיע לך מישהו שיאהב אותך אהבת אמת, ומגיע לך גם למצוא אהבה אמיתית. מישהו שיחזיר אהבה כי את אישה שמגיע לה.

קיבל.

הודה לי ,

והרגשתי על פניו , איךפוחד מיום ראשון הקרוב . ובו זמנית מונה את השניות עד לבואה של אהובתו.