סיפור טרי מהיום . ועצוב.
לפני כ 3 חודשים התחלתי לעבוד באיזשהו מקום, כמובן במקצוע שלי , לא יכולה לפרט מסיבות מובנות מהו. תחתי יש בערך כ 150 איש. עבודה סופר מסוכנת, מקום עם הרבה סיכונים .כשמגיעה - ישר נכנסת לעבודה, ועד השעה 17:00 , אין לי זמן לכלום. בארוחת צהרים יוצא לי קצת להכיר אחרים.
בסמוך אלי עובד מישהו באותו ג'וב שלי , וההבדל הקטן שתחתיו יש כ 400 איש.
מפעם לפעם יוצא שבגלל הקרבה ואופי העבודה אז אנשיו נכנסים לתחום שלי ולהיפך. ויש גם עבודות שמתחילות אצלי ונגמרות אצלו . ועוד מיני חפיפות משונות.
לפני יומיים , היה איזשהו אירוע , במזל לא נגמר באסון. האנשים שלי מתורגלים פיקס, התגובה היתה מעעדית, דפק כמו שעון. קיבלתי דיווח , הגעתי למקום , התחלתי לחקור , טרם הסתיים, אבל לפי התחקיר הראשוני חלק מהפאדיחה קשור למחלקה שלו ,
לאחר שכינסתי את האנשים שלי , יידעתי אותם , הדרכתי מה עושים הלאה, שיבחתי את התגובה.
יצרתי קשר עם המקביל לי . התברר לי שידע, בגלל שהיה בסמוך ידע אפילו לפני , כעסתי שלא יידע אותי , הוצאתי מייל , ופירטתי לוח משימות, ביצעתי חלוקה מה מוטל עלי ומה בתחום פיקודו.
קיבלתח מייל, התחיל לפעול . מצא חן בעיני . היענות טובה , יש שת"ף.
היום גם נודע לי , שהתרתחתי וכעסי לא היה מוצדק, הוא אומנם לא יצר קשר איתי , אבל העביר ווידא שיודיעו לי .
דולי , זו דולי ...:)
התקשרתי אליו , הבעתי את דעתי , ואפילו התנצלתי . אמר שלא נפגע , וכי המייל שלי עם החלוקה והמשימות מעולה , החמיא לי , ואמר שמכיר אותי מתפקידים קודמים בתחום.
שאלתי היכן הוא נמצא ? כי שמעתי ברקע קולות ורעש. אמר שבעבודה. יום שישי?
יש חלוק ה , מי מגיע למשמרת, ואחת לחודש יוצא לפעמים לקפוץ , עד כמה שזוכרת, היום לא תורו.
מה קרה? אין לך יום סקס היום ?(סידורים, קניות, ספונז'ה).
טון הקול השתנה , התרכך , מהוסס וחרישי ענה לי ש: כבר 3 חודשים אין לו יום סקס.
סיפר שעבר משבר, עדיין נמצא במשבר, אשתו שהיה נשוי לה מעל 30 שנה , וקודם לכן חברים 6 שנים, נפטרה.
והוא לא מוצא את מקומו בבית.
עצוב, אין מה להגיד על דבר כזה, הדבר היחידי שאמרתי , קבעתי פגישת עבודה ליום שלישי הבא . וסידרתי שבחדר האוכל בו יש ארוחה חגיגית בליל שישי , יצמדו אליו מבלי שירגיש . ינעימו את זמנו. וכי יאלצו אותו לצאת הביתה ועל מנת לא להיות לבד עד שיגעו הבנות שלו, מישהו ישאר איתו שלא יהיה לבד.
תיאמתי עם הבנות , עכשיו הן יודעות מהן זמני ההסעות , והזמנים יחפפו.
ממש עצוב , אחרי פרק זמן כל כך ארוך, כשמישהו קרוב שלך הולך, אתה מרגיש כאילו נלקח חלק מגופך.
ביום שלישי, אראה מה עוד אפשר לעשות.
שבת שלום לכולם.
לפני 13 שנים. 18 במרץ 2011 בשעה 16:39