פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מקווה שמצב הרוח ישתפר בהמשך...

אין לי מצב רוח.

אחרי הכסאח של אתמול, התקשרתי בבוקר , שוחחתי עם הרופא . והוא הביע אופטמיות ואמר שהמצב של הפרחח משתפר .
שאל , מתי אני מגיעה ?
אמרתי שבסביבות 4 אגיע לחטוף אותו , ועוד לפני שיכינו את הכופר אחזירו בריא ואפילו שלם.
הרגשתי את החיוך . ביקש שאכנס אליו.
הגעתי ונכנסתי .
נראה לא רע הדוקטור הזה . מעט שחיף לטעמי , אבל עיניים חכמות וחוש הומור בריא .
השיחה נסבה על שיעורי הפיסיותרפיה בבריכה. הטמבל המגודל מסרב ללכת.
מממממממממה זה? למה?
אין לי מושג, נסי לשאול , ואולי תשכנעי אותו, חבל , הוא זקוק לכך. ההורים ניסו לשכנע , לא הצליחו, הבחנתי שלך הוא נשמע , אז בבקשה.
לי הוא נשמע ? הסתרתי חיוך , חסר לו שלא , אם עד עכשיו שהכיר את הצדדים הרעים שלי , אז מוזמנת לו הפתעה לא כל כך נעימה.
נכנסת לחדר , השיך מסעודיה רבוץ על המיטה , הרגל המגובסת פרושה לפנים. מוקף בפלאי הטכנולוגיה שההורים הביאו במיוחד , טלויזיה, מחשב , די וי די. ומה לא ?
חייך מאוזן לאוזן, הראה לי קלסר מסודר . התגאה שהכין שיעורים .
התרומם , גחן להרים את התיק . הרים את הראש . וקפא במקום , כשראה את המבט המפורסם שלי .

מה עשיתי ?

למה אתה לא הולך לבריכה?

לא יכול,

למה?

כי זו בריכה של נכים, לא מסוגל, אני נמצא איתם בצד שלנו , וכולם נועצים בי עיניים. לא יכול.

יאאאאאאאא, חתיכת אדיוט , ברור שינעצו עיניים, לא כל יום זוכים לראות אדיוט בדמות אדם, ועוד נכה , אז בכלל מחזה מיוחד.

בבקשה, אל תאלצי אותי , הכל , רק לא זה . לא יכול .

טוב , תחליט , יש לך אפשרות בחירה . לוקחת אותך איתי היום לקאנטרי שלי , קורעת אותך , עד שתתחנן ותבקש לחזור לבריכה שלך, או , אפשרות שנייה , שאני ממליצה בחום, וותר על הסבל , ומחר כמו ילד טוב תלך לבריכה שלך .

מסכנון , ממש ברירה הותרתי לו . כבר הרגשתי חיוך ניצחון נמתח על שפתי . ו...לתדהמתי שמעתי , אני איתך.

בטוח?

בטוח.

רוצה לחשוב על זה?

לא,

טוב, על אחריותך.

טוב ,אחרי הלימודים נתכנן.

לא , בונבון . ממש לא , עכשיו!

עכשיו?

כן.

ומה עם הלימודים? פתאום נהיה חרוץ , התפלץ הקטן.

עלי ,

קדימה, בגד ים . שים עלייך עכשיו, לא בא לי לחזור לתקופת האימהות המוקדמת שלי , תתלבש לבד.

דווקא , רעיון לא רע , חיוך מלאכי על פני הפרחח. אני חושב שהיד לא מתפקדת, וגם כואבת לי הכתף.

שכח מזה.כרגע גם אינך מעורר במיוחד את תאוותי , סתם נכה . רזה ציפלון . בכלל מתפקד אצלך האיבר שנועד לרבייה , או שמשמש לפיפי בלבד.

מתפקד ,

טוב , את זה משאירה לנעמה שתבדוק , אני לא מתעסקת עם צעצועים.

ולפני שהשיחה תגלוש לפסים לא רצוניים עבורי , ולפי חיוכו מאוד מאוד רצוניים עבורו.

נברתי בארון, מצאתי 2 מכנסי ברמודה .

קדימה תתלבש. לא הבאתי כפפות .לא בא לי להתלכלך.

כפפות ...וולה שמתי לב ששכחת את כפפות האיגרוף.

אוףףףףף, ניגז .

בהדיפה לא ידידותית במיוחד , העפתי את הבריון המגחך בכל פה לכיוון המסדרון. כמובן שאני במעלית והוא במדרגות. סדר חייב להיות פה. יש מי שיורד במעלית, ויש מי שזוחל במדרגות.
אמו עוד ביקשה...בעדינות. חייכתי , אמרתי שיהיה בסדר.

לא אמרתי לה לאיזה קאנטרי הולכים, שלא תגיע .

הגענו. עזרתי לו להכנס למים. היה נבוך מעט . זבשו.
סדרת התזות מהירות הפחיתה את המבוכה.
יש ל ו גבס מיוחד שאפשר להכניס למים ,
לא כל כך מתמצאת בפזיותרפיה , מה שהיהחשוב שיזיז מעט את האיברים. סירב לשכב על ידי המושטות. למרות שהבטחתי שלא אטביע . נצמד לפינה והזיז מעט את הבהונות.

כמה שגברים זה עם מטומטם. ומה שאני יודעת, והחלטתי להפעיל הוא שמה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח.

תפסתי את השיער , מזל שיש לו שיער ארוך . ופשוט הטתי מעט את הגב לאחור . בעיטה קטנה ברגל . והבחור פרוש בזרועותי . ולאחר שחלפה המבוכה נהנה מהמצב . אפילו התחיל לחלק הוראות .
מצא בדיוק למי לתת הוראות. הבאתיו עד למעקה . תפש בידיו את המעקה . פרש רגליים לאחור . והתחיל להנות מהמצב .התחלתי למנות 10 לפנים, 10 לאחור , 10 ישיבות במים. קצת התנגד אבל טבילת ראש במים החזירה לו את הבינה .
20 דקות , זה הזמן שהקציב לי הרופא .

יאללה החוצה , תגלגל את הגופה החוצה . תתנגב, זרקתי לעברו את המגבת. אם לא מתת מהתאונה , אין סיבה שתמות מדלקת ריאות. חוץ מזה שעוד לא צילמת לי את כל החומר .

נהנה , חייך, שאל אם צריכה עזרה בניגוב. חטף סטירה .

בדרך חזרה, כבר ויתרנו על השיעור כי היה מאוחר , מחר אצטרך להשלים.

הגיע לארוחת ערב , מאושר , הרופא דחף ראש מבעד לדלת . העיר שאינו יודע מה עשיתי לו , אבל מבקש שאמשיך. ובקצב כזה , באמת נוכל לפנות את המיטה למי שזקוק לה .

לא נפגע , הבין שהרופא כנראה נדבק בציניות המפורסמת שלי .

רק העיר , שאם יורשה לו , אז נראה לו שאם לאימון הבא אגיע עם הביקיני ולא עם המכנס הקצר הדהוי שלו , אז הוא משוכנע שהחלמתו תהיה מהירה יותר .

יצאתי , ואפילו הסטירה המצלצלת שחטף לא מחקה את החיוך מפניו.

לקחתי את גיא בתור פרוייקט אישי, אתמול גררתי אותו ללימודים. הבטחתי לרופא שמחזירה אותו בסוף הלימודים. ואפילו הבטחתי שלא אתעלל בו יותר מידי, אפילו נסחפתי והבטחתי שיחזור בחתיכה אחת.
הכנתי בלימודים שמביאה אותו , בתור התחשבות , מיקמו את הכיתה בקומה הראשונה ולא בשלישית.
וכמובן שנתתי לו לדדות על קביים עד הכיתה, בהפסקה אילצתי אותו לרדת למזנון , ולארגן לי שתייה , בתור פיצוי על זה שסובלת נכה .
וירד, וכי היתה לו ברירה?
ברור , שרטן וגנח כל הדרך, שאני חסרת התחשבות, וכי ציפה שלפחות עכשיו לאור מצבו , אשנה מעט את דרכי הנלוזות.
בתור תגובה, העלמתי לו רגל אחת, ולשיעור הבא עלה כשהוא נתמך במעקה ואוחז בקב ביד השנייה.
שילמד לא להתגרות בי.
עשה זאת בהצלחה.
הגיע לכיתה חצי שעה לאחר הזמן. אדום סמוק , אבל הגיע וזה מה שחשוב.

כמובן שהודיע לכל הכיתה , שלא יטעו חלילה וכי פרצוף המלאך הבלונדי שיושב בכיתה , הוא שטן אכזרי שהגיע הישר מהגיהנום , במטרה למרר את חייו.

בתור עונש, העמדתי אותו ליד מכונת הצילום , לצלם את כל החומר שהחמיץ.
ומה? עבדים יש רק לי, לא לו.

בתשע הקפצתי אותו חזרה לבית החולים. מחייך ומאושר עד הגג.
דבר שהפריע לי מעט , אז נתתי לו לעלות לקומה השנייה בלי מעלית, מכיוון שאני לא כל כך רעה , אז עם 2 קביים.

העפתי את כיסא הגלגלים מהמיטה, הודעתי שנגמר עידן הבטלה . וכי צופה לו עתיד מזהיר בנבחרת קטועי הרגליים, באם יעיז לחשוב על הכיסא.
האחות שכבר פוחדת ממני , נשמעה לי , והעלימה את הכיסא.

היום בשעה 4 לוקחת אותו לסיבוב שני .

עד סוף החודש , הבטחתי לו שכמעט יחזור לכושר , או שימות בדרך.
נאנח, ומלמל בפנים רציניות שכנראה זה מה שצפוי , וביקש מההורים לברר כמה עולה חלקת קבר .
עניתי שלא יהיה אופטימי כל כך, כי כלבים בדרך כלל נקברים בלב ים.

המשך יגיע.

גיא ידיד טוב שלי , לומדי ם ביחד. ילד מתוק וחביב. צעיר ממני , אבל עובדה זו מעולם לא הפריעה ליחסים ביננו . השתוללנו ביחד בשיעורים. נוהגים להתכונן לבחינות ביחד.
מתגורר קרוב אלי , ולכן מאוד נוח .
גם היותו בן מפונק למשפחה מאוד עשירה , ולכן יכול להתפנות ללמוד ולהתאים את זמנו ללו"ז המשונה שלי . תורמת לכך שנחשבנו כזוג שלומדים ביחד , מתכוננים ביחד, אחד מחפה על השני כשנעדר. ואחד דואג לקחת חומר לשני אם לא מגיע לשיעור .
צעיר ממני בהרבה , ונהנית לצחוק על כך , ולקרוא לו ילד . והוא בתגובה מחזיר , אמאל'ה.
ומתפקעים מצחק .
לפעמים אני נוהגת לפגוש אותו ולהקפיץ אותו ללימודים. אבל לתת לו להקפיץ אותי או להחזירני מעולם לא .
לגיא יש אופנוע רצחני , כלי כבד ואימתני , סוזוקי 750 יפיפה.
הרבה פעמים גם עזרתי לו לתקן ולהרכיב חלקים.
רוכבי האופנועים המושבעים אלופים בתיקון עצמי .
בהתחלה כשהתפלא על הבקיאות , לקחתיו לגינה והראיתי לו את האופנוע שלי , תאום זהה לסוזוקי שלו , גם כן 750 סמ"ק יפיפה. מבריק ונוצץ.
יוווווווווו, ואיך לא נוסעת עליו? מה לא בא לך ?
ועוד איך שבא לי , הבטחתי למשפוחה שלא אעלה עליו יותר לאחר התאונה האחרונה .
(על זה אספר פעם , תאונה ממנה יצאתי בשן ועין , ממש בנס . לא היה חסר הרבה , שהבלוג שלי יוקפא בתאריך שלפני מספר שנים).
אפשר סיבוב?
אפשר ,
יש לו ביטוח , למרות שבגינה , דואגת לטפל בו , מניעה מצחצחת , ואפילו מחדשת ביטוח .
טוענת שרוצה למכור , אבל מעניין משום מה לא מוצאת קונה .פה , כאילו המחיר לא נראה לי , ופה תנאי התשלום , ועוד כל מיני בולשיט .
והאמת...קשה לי להיפרד ממנו , ומקווה שעוד אעלה עליו , וכי ההבטחה שנתתי , והנדר שנדרתי למשפוחה יופר.

גיא , לא הופיע לשיעור לפני שבועיים, לא ענה לנייד , חשבתי שמתהולל , ובטח נסע לחו"ל , או מצא איזו עלמת חן . ויש קצת זמן עד לבחינות , אז מרשה לעצמו , וסבבה.
אבל... 3 שבועות, ולא עונה למיילים.
משונה.
התקשרתי לאחותו , ענתנ שבבית חולים, נכנס בו רכב חזיתית, הרכב לקח סיבוב ופשוט לא הבחין בו. פגע בו , והעיף אותו 4 מטר. עבר 3 ניתוחים, הרגל מרוסקת . עכשיו על קביים. ממתינה לו תקופת שיקום אחרונה .
הלכתי לבקר , נראה נורא . רק השיער הארוך והבלונדי שמקיף את פניו , ועיני התכלת עם המבט השדוני נותרו. היתר כולו חבוש , מכות יבשות , סימנים , ו10 קילו פחות.
נשארתי איתו קצת. כמובן שהערתי לו שנראה כמו לאחר סשן טוב, ושמקווה שנהנה קצת לפחות.
חייך , חיוך עצוב. חיבק חיבוק עז בידיים שעדיין חזקות ושריריות.
קבעתי מועדים להגעה אליו , צילמתי לו חומר , מקווה שלבחינה באוגוסט יוכל להגיע . מייחלת שיצא מהמצב בו נמצא .
שאלתי מה עם האופנוע ? ענה שאביו גרס את האופנוע , למרות שלא היה צורך, הוא כבר לא יחזור אליו , לא בגלל שלא רוצה , אלא בגלל הברך והקרסול המרוסקים, הבוהן ללא תחושה, והכתף שעדין יוצאת מהמקום.

טפחתי על שכמו , חייכתי , נישקתי על המצח , הפטרתי : נו קדימה כבר, נכה . תעשה את זריז .

יצאתי , חזרתי הביתה .

ומעניין ....מצאתי קונה , לאופנוע האהוב שלי , מחר מגיע לראות. מקווה שאחזיק מעמד.

אני רואה חדשות , נורא , זה פשוט אסון טבע נוראי . מראים בתים נסחפים. אנשים ללא קורת גג, מפחיד ברמות.
ועוד יותר מפחיד אם תהיה דליפה רדיואקטיבית לאוויר . תשתחרר קרינה מייננת .
אפילו לא הזכירו טבליות לוגול. אם נתנו למתגוררים בסמוך.

אם תתרחש דליפה , אסון הצונאמי יהיה אין ואפס לעומת מה שצפוי .

תכלס, קשה לי לכתוב את הפוסט הזה. מאתמול מתלבטת.
כן לכתוב , לא לכתוב.
בסוף החלטתי שאכתוב, אולי כך זה פשוט ירד ממני .
אכתוב , אבל במרומז , מבלי להזכיר שמות . מקומות או אירועים.
משהו בכלליות.
לא חשוב לי מי יבין ומי לא , לא מעניין אותי אם ינסו לנחש . אפילו שמה קצוץ אם המסר יועבר.

חשוב לי , שאני אפרוק את המטען.

לפני מספר ימים גיליתי שמישהו ניסה לרמות אותי , בעצם לא ניסה ...אלא , רימה.
מכר לי לוקשים.
שיחק במקביל .
ניהל כפילויות.

עד הסוף עוד ניסה להעביר ש..אני טועה, ומה שראיתי שחור על גבי לבן בעצם לא מדוייק , והיה סתם.

הדבר ששונאת יותר מכל הוא שקרים.
הדבר היחיד ששונאת יותר מזה אפילו , היא העובדה שמוכרים לך ציזבטים ועוד מצפים שתאמיני לזה.

עד כמה ניתן להיות טיפשים, עד כמה ניתן לחשוב שהצד השני טיפש וקונה כל דבר .

באיזשהו שלב זה נגמר . האמת יוצאת לאור . המסיכה יורדת, והשקר בכל מערומיו נגלה .

ואז, זה פשוט נגמר , אני פשוט חותכת. לא מושכת , חותכת בבשר החי .
עד כמה שקשה לחסל קשר של שנים, עושה זאת בדם קר, בלי להניד עפעף.

המשפט שנוהגת תמיד להגיד במצבים שכאלה :
תאכל מה שבישלת.

יודעת שיהיה לי קשה תקופת מה, אבל יעבור .
כי הזמן הוא התרופה הטובה ביותר.

ומה שצריך להיות הוא מה שיהיה.

אז...לסיום ...מי שהקדיח את התבשיל ...שיהיה לו
ב ת י א ב ו ן.

הנסיך נמצא בקורס כנפים, קורס מאוד קשה, יוקרתי ומחייב השקעה.
קשה להתקבל , יש מבחנים רבים.
וגם קשה לסיים, יש הרבה שנושרים בדרך.

אני רואה את המאמצים שמשקיע , וממש גאה בו.
לפעמים מתייעץ איתי בנושאים משותפים שמכירה.

ואלו השיחות הכי כיפיות שמנהלת איתו , דנים ביחד , מקשיב , לפעמים מתווכח, ובסוף מגיעים לעמק השווה.

כשאני רואה את הנסיך היפה שלי , רכון על הספרים, או מכין מערך, או מתאמץ על הכנת מצגת , שמימלא יאלץ להכין שוב , כי בבית זה מחשב אזרחי .

פשוט גאה בו,

מזכיר לי את עצמי ,

אני מסוגלת לשבת שעות על בעייה , או פתרון של משהו, עד שלא מוצאת תשובה , פשוט לא קמה , מנסה שוב ושוב .

כנראה , שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ.

גאה בו כל כך.

לפני חודשיים בערך עזבתי מקום עבודה , במקומי התקבל מישהו ש...לא יאומן , ביקש משכורת פחות ממני , המנכ"ל שהוא חדש בתפקיד , קפץ על המציאה . ואני , נפרדתי לשלום.
בהתחלה , הייתי בשוק, למזלי יש לי עיסוק נוסף , גם כן באותו תחום. הרחבתי את היקף הפעילות בו.
והתחלתי לחפש מקום חדש.
מעולם לא הייתי בסיטואציה שכזו. בהתחלה זה שוק , הרגשה מזופתת . אפילו מתחילים להרהר אולי אני לא בסדר .
ושוב, אני אדם חזק מאוד . ולעולם לא נשברת.
ובאמת , אחת הטובות בתחום שלי .
תוך שבועיים מצאתי עוד עבודה לעוד מספר ימים ימים בשבוע .
פיתחתי את תחום ההדרכה ,
היום אני במצב של שכירה ופרילאנסר .

ו...פשוט נלחמת על מנת למצוא זמן לספק את הדרישה.

ההכנסה גדלה בהתאם.
ההשקעה לא ירדה , להיפך , אותי לימדו שיש לספק תמורה בעד האגרה , ואם משלמים לך , אז תצדיק כל אגורה שמשולמת לך ,

כמובן שחייבת המון תודה למשפחה שתמכה, עודדה ולא נתנה לי להישבר .

והנקמה המתוקה שלי שאותו מקום בו הייתי , מקבל עכשיו את שירותי בתור פרילאנסר ומשלם הרבה יותר . כי אותו אחד שנועד להחליפני ....נס כל עוד נפשו בו, היה גדול עליו.

כל הפוסט הזה נכתב , על מנת להראות ולהוכיח שאסור להישבר , חייבים להמשיך , מי שטוב שורד . ותמיד תמיד יש תקווה ..