פינת הפנאי - מתחת לחגורה

גיא ידיד טוב שלי , לומדי ם ביחד. ילד מתוק וחביב. צעיר ממני , אבל עובדה זו מעולם לא הפריעה ליחסים ביננו . השתוללנו ביחד בשיעורים. נוהגים להתכונן לבחינות ביחד.
מתגורר קרוב אלי , ולכן מאוד נוח .
גם היותו בן מפונק למשפחה מאוד עשירה , ולכן יכול להתפנות ללמוד ולהתאים את זמנו ללו"ז המשונה שלי . תורמת לכך שנחשבנו כזוג שלומדים ביחד , מתכוננים ביחד, אחד מחפה על השני כשנעדר. ואחד דואג לקחת חומר לשני אם לא מגיע לשיעור .
צעיר ממני בהרבה , ונהנית לצחוק על כך , ולקרוא לו ילד . והוא בתגובה מחזיר , אמאל'ה.
ומתפקעים מצחק .
לפעמים אני נוהגת לפגוש אותו ולהקפיץ אותו ללימודים. אבל לתת לו להקפיץ אותי או להחזירני מעולם לא .
לגיא יש אופנוע רצחני , כלי כבד ואימתני , סוזוקי 750 יפיפה.
הרבה פעמים גם עזרתי לו לתקן ולהרכיב חלקים.
רוכבי האופנועים המושבעים אלופים בתיקון עצמי .
בהתחלה כשהתפלא על הבקיאות , לקחתיו לגינה והראיתי לו את האופנוע שלי , תאום זהה לסוזוקי שלו , גם כן 750 סמ"ק יפיפה. מבריק ונוצץ.
יוווווווווו, ואיך לא נוסעת עליו? מה לא בא לך ?
ועוד איך שבא לי , הבטחתי למשפוחה שלא אעלה עליו יותר לאחר התאונה האחרונה .
(על זה אספר פעם , תאונה ממנה יצאתי בשן ועין , ממש בנס . לא היה חסר הרבה , שהבלוג שלי יוקפא בתאריך שלפני מספר שנים).
אפשר סיבוב?
אפשר ,
יש לו ביטוח , למרות שבגינה , דואגת לטפל בו , מניעה מצחצחת , ואפילו מחדשת ביטוח .
טוענת שרוצה למכור , אבל מעניין משום מה לא מוצאת קונה .פה , כאילו המחיר לא נראה לי , ופה תנאי התשלום , ועוד כל מיני בולשיט .
והאמת...קשה לי להיפרד ממנו , ומקווה שעוד אעלה עליו , וכי ההבטחה שנתתי , והנדר שנדרתי למשפוחה יופר.

גיא , לא הופיע לשיעור לפני שבועיים, לא ענה לנייד , חשבתי שמתהולל , ובטח נסע לחו"ל , או מצא איזו עלמת חן . ויש קצת זמן עד לבחינות , אז מרשה לעצמו , וסבבה.
אבל... 3 שבועות, ולא עונה למיילים.
משונה.
התקשרתי לאחותו , ענתנ שבבית חולים, נכנס בו רכב חזיתית, הרכב לקח סיבוב ופשוט לא הבחין בו. פגע בו , והעיף אותו 4 מטר. עבר 3 ניתוחים, הרגל מרוסקת . עכשיו על קביים. ממתינה לו תקופת שיקום אחרונה .
הלכתי לבקר , נראה נורא . רק השיער הארוך והבלונדי שמקיף את פניו , ועיני התכלת עם המבט השדוני נותרו. היתר כולו חבוש , מכות יבשות , סימנים , ו10 קילו פחות.
נשארתי איתו קצת. כמובן שהערתי לו שנראה כמו לאחר סשן טוב, ושמקווה שנהנה קצת לפחות.
חייך , חיוך עצוב. חיבק חיבוק עז בידיים שעדיין חזקות ושריריות.
קבעתי מועדים להגעה אליו , צילמתי לו חומר , מקווה שלבחינה באוגוסט יוכל להגיע . מייחלת שיצא מהמצב בו נמצא .
שאלתי מה עם האופנוע ? ענה שאביו גרס את האופנוע , למרות שלא היה צורך, הוא כבר לא יחזור אליו , לא בגלל שלא רוצה , אלא בגלל הברך והקרסול המרוסקים, הבוהן ללא תחושה, והכתף שעדין יוצאת מהמקום.

טפחתי על שכמו , חייכתי , נישקתי על המצח , הפטרתי : נו קדימה כבר, נכה . תעשה את זריז .

יצאתי , חזרתי הביתה .

ומעניין ....מצאתי קונה , לאופנוע האהוב שלי , מחר מגיע לראות. מקווה שאחזיק מעמד.