לקחתי את גיא בתור פרוייקט אישי, אתמול גררתי אותו ללימודים. הבטחתי לרופא שמחזירה אותו בסוף הלימודים. ואפילו הבטחתי שלא אתעלל בו יותר מידי, אפילו נסחפתי והבטחתי שיחזור בחתיכה אחת.
הכנתי בלימודים שמביאה אותו , בתור התחשבות , מיקמו את הכיתה בקומה הראשונה ולא בשלישית.
וכמובן שנתתי לו לדדות על קביים עד הכיתה, בהפסקה אילצתי אותו לרדת למזנון , ולארגן לי שתייה , בתור פיצוי על זה שסובלת נכה .
וירד, וכי היתה לו ברירה?
ברור , שרטן וגנח כל הדרך, שאני חסרת התחשבות, וכי ציפה שלפחות עכשיו לאור מצבו , אשנה מעט את דרכי הנלוזות.
בתור תגובה, העלמתי לו רגל אחת, ולשיעור הבא עלה כשהוא נתמך במעקה ואוחז בקב ביד השנייה.
שילמד לא להתגרות בי.
עשה זאת בהצלחה.
הגיע לכיתה חצי שעה לאחר הזמן. אדום סמוק , אבל הגיע וזה מה שחשוב.
כמובן שהודיע לכל הכיתה , שלא יטעו חלילה וכי פרצוף המלאך הבלונדי שיושב בכיתה , הוא שטן אכזרי שהגיע הישר מהגיהנום , במטרה למרר את חייו.
בתור עונש, העמדתי אותו ליד מכונת הצילום , לצלם את כל החומר שהחמיץ.
ומה? עבדים יש רק לי, לא לו.
בתשע הקפצתי אותו חזרה לבית החולים. מחייך ומאושר עד הגג.
דבר שהפריע לי מעט , אז נתתי לו לעלות לקומה השנייה בלי מעלית, מכיוון שאני לא כל כך רעה , אז עם 2 קביים.
העפתי את כיסא הגלגלים מהמיטה, הודעתי שנגמר עידן הבטלה . וכי צופה לו עתיד מזהיר בנבחרת קטועי הרגליים, באם יעיז לחשוב על הכיסא.
האחות שכבר פוחדת ממני , נשמעה לי , והעלימה את הכיסא.
היום בשעה 4 לוקחת אותו לסיבוב שני .
עד סוף החודש , הבטחתי לו שכמעט יחזור לכושר , או שימות בדרך.
נאנח, ומלמל בפנים רציניות שכנראה זה מה שצפוי , וביקש מההורים לברר כמה עולה חלקת קבר .
עניתי שלא יהיה אופטימי כל כך, כי כלבים בדרך כלל נקברים בלב ים.
המשך יגיע.
לפני 13 שנים. 14 במרץ 2011 בשעה 4:53
