פינת הפנאי - מתחת לחגורה

בעבודה החליטו שאי אפשר יותר. מצב ניקיון הרכב שלי על הפנים. אפילו המציאו בדיחה שעל מנת לראות את הכביש מבעד לזגוגית , אני מעבירה יד להוריד את האבק שהצטבר.
נו, מה לעשות, הרי אני גומעת קילומטרים בכל יום, ולא תמיד בכבישים סלולים, רוב הפעמים גם בדרכי עפר ובוץ.
הנימוק ההגיוני שלי שבקרוב ירד גשם לא תפס .
החליטו שמקרצפים את הרכב.מכיוון שהצבע הכחול היפה כבר הפך לחום מהוה .
התלבשו 3 על הרכב. שואב אבק , זרנוק של כיבוי אש והמון המון חומר ניקוי .
מזלם שלא ראיתי שהשתמשו בזרנוק . את הראש הייתי מורידה להם.
אחרי חצי שעה קיבלתי רכב מדהים, חדש, מבריק ואפילו החליפו את הריח .
חייכתי , אמרתי תודה....והזכרתי שממילא מחר ירד גשם , אבל ...סבבה. מעריכה בענק.
עכשיו מסתכלת מבעד לחלון , רואה את טיפות הגשם מקפצות על הרכב .
ועוד מעט אצא להגיד שוב תודה .
והם ממילא יגידו ש....מזמן ידעו שיש לי פריבלגיות אצל ההיא שם למעלה, שמחליטה ומנתבת את כולם. :),
מה שכן, יש לי מצב רוח מעולה. המחלה עברה . אין לי הרבה משימות לסופ"ש,
כמה נהלים , קצת שיעורים כי שנת הלימודים התחילה, בקטנה...לא נורא.
מזל שיש שבת .

אז שיהיה אחלה סופ"ש לכולם, נו טוב, גם לך . 😄
כן , אתה עם הפלפל חריף.....

בתור אחת ששונאת להיות חולה. לא מסוגלת להיות במיטה .
המיטה היא לצורך שינה או לעיסוק מהנה, אבל בטח לא סתם לנמנום .
אז...בניגוד להרגלי , אפילו לקחתי כדורים.
העמיסו עלי טונות של כדורים.
ופעם ראשונה בהיסטוריה אפילו התנהגתי כמו ילדה ממושמעת. ולקחתי!
שיטת ההחלמה היא פשוטה ויעילה.
מקלחת רותחת, כדור . הליכון - אם לא תשושה מידי.
אם תשושה - אז ספר או טלויזיה או מחשב.
נמנום קל , ארוחה מהירה, כריך או פרי , גלונים של תה מהביל.
ושוב מקלחת רותחת , כדור,
וחוזר חלילה.
בדרך כלל , בעצם לא בדרך כלל, תמיד אבל תמיד זה עוזר.
יום אחד כזה ואני על הרגלים כמו פנתר.
הרופא שלנו שמכיר אותי ואת השיטות "המשונות" שלי .
התקשר והפציר בי , שהפעם לפחות אקח את כל הכדורים עד הסוף. ולא כמו שתמיד עושה. מרגישה טוב. אז אורזת את הכל , ממתינה לשעת הכושר שבה הוא או החובשת השטינקרית לא נמצאים ומגניבה הכל חזרה למרפאה.
היות והפעם באמת תפס אותי חזק , אז כנראה פעם ראשונה גם אסיים את כל הסדרה.
פיכס. 10 ימים של כדורים , לפחות עוד 7 נותרו לי .התחלתי ביום חמישי .
נו, אם אין ברירה, אז אין ברירה. זה מה שיהיה.
אפילו את התחרות של הנסיך החמצתי , פעם ראשונה שלא נמצאת לעודד אותו . שלחתי אס אמ אס למאמן, והוא העביר לו , כי הנסיך מנתק את הפון לפני תחרות.
כמובן שזכה, :).

אני שונאת להיות חולה

אני כל כך שונאת בגדים יצוגיים, או בגדי עבודה . אין כמו גינס מהוה חולצת טריקו ונעלי ספורט.
אבל, לרוע המזל, העבודה שלי מאלצת אותי ללבוש או בגדי עבודה או בגדים יצוגיים.
בגדי עבודה זה אומר גם נעלי עבודה עם כיפת פלדה.
בצהרים רק מחכה לרגע שאעיף אותם ממני . כנ"ל גם כשנמצאת באירועים שמחייבים נעלי עקב והופעה מחוייטת.
איכס.
כשמסיימת את העבודה, מגיעה לרכב, דבר ראשון בתנועה מיומנת מעיפה את נעלי העבודה. משתחלת לקרוקס. שמה מוסיקה אהובה ומתניעה.
כשמרגישה כבר את הבית קרוב מתחילה לפרוף את הכפתורים. פותחת את החגורה. אפילו פותחת את החזייה.
למזלי יש לי חנייה ממש בכניסה לבית.
ואז ....כשמגיעה ,פותחת את השער החשמלי , נכנסת , מחנה , פותחת את דלת הרכב , מורידה את המכנס ונכנסת הביתה ישר למקלחת .
ושם יכולה להיות שעות מתחת לסילון החם, בין האדים המהבילים.עם ריח השמפו והמרכך .מסיימת מורחת קרם גוף.
ואז יודעת שהגעתי למנוחה ונחלה.
חבל שאין עבודות משתלמות עם בגדים מינימליים.
😄
בעצם יש, אבל לא נראה שאאמץ לי אותם .

שבוע הבא חוזרת ללימודים, האמת....מתגעגעת. משונה, כנראה שיש בי איזה צד מזוכיסיטי אבל חסר לי העומס , הלחץ, המירוץ אחרי הזמן, בחינות ועבודות.
ולא שחסר לי עומס פה בעבודה, אבל ....
צריכה את המאמץ החשיבתי, את ההתעמקות שבבעיות, ויותר מהכל את הכיף שלאחר המאמץ וואו הצלחתי,
להגיע לפיתרון הנכון, לא להתייאש, להמשיך למרות הכל, זה שווה את הכל.
לא מעניין אותי הציון הסופי, מאז ימי הפנימיה הארורה שלי , חדלתי לחשוב על ציונים,
דבר טוב אחד נשאר לי מהפנימיה , וזה החשק ללמוד,
מעבר לכך,
רק חרא זכור לי משם,
אין ספק , שהפנימיה הרסה לי צדדים חשובים באישיות, אבל...מה שהיה ....היה.
עכשיו, מצפה בכליון עיניים לתחילת שנת הלימודים.

שיגיע כבר ..

בתקופה האחרונה יוצא לי לנסוע 4 פעמים בשבוע לאותו מקום, באותו מסלול ובאותה שעה.
למען האמת שעה הזויה , לא מכירה הרבה מטורפים שיוצאים ברבע לחמש . רוב הנוסעים הם משאיות כבדות ומטורפים כמוני, מטבע הדברים שכבר מזהים אחד את השני.
ברמזורים מחליפים שיחות וקטעי דבורים.
וממש התחיל להיות נחמד.
בצומת הראשונה , כבר רגילה שמאחורי מזדנבת אאודי מבריקה, אני יודעת שעכשיו הוא לוגם את השלוק האחרון מכוס הקפה, ומצית את הסיגריה הראשונה של הבוקר. רואה את החלון נפתח מעט , ועננת עשן כחלחלה מתמרת לה מעל.
ועם העשן הכחול מתפנה להתחיל לנפף לשלום לכל "החברים".
מחזירה מבעד למראה נפנוף . ומחייכת לנהג המשאית מימיני . והוא מצדיע לי במועל יד ועם חיוך ענק מאוזן לאוזן. פותח את החלון ושואג, היי חמודה, גם היום נפלת מהמיטה ?
הרמזור מתחלף , ואני מזנקת קדימה , מותירה מאחורי את המשאית הענקית, ויודעת שמיד אראה מצד שמאל את מיכלית הגז העמוסה, ושם את 2 הליצנים , שברמזור הבא יספרו לי את הבדיחה התורנית של הבוקר.
באיזשהו שלב של הדרך, חוק מרפישכולנו מזדחלים מאחורי מיקסר עצום , וכמובן שמביעים תרעומת באמצעות העויות פנים וטלטולי ידים נואשים איש לרעהו.
ונהג המיקסר , אתיופי חמוד מוציא יד החוצה , מאותת סבלנות, עוד מעט יהיה בסדר, נצמד לצד הכביש ומניח לכולנו לעבור . וכל אחד בתורו צופר לתודה כאשר חולף על פניו.
זה טקס קבוע והכרחי , אחרת ....מחר יתקע אותנו :), למודי ניסיון מבצעים זאת .
והוא מלך הכביש , מודע לכוחו, ומניח לנו לחלוף מתוך התחשבות.
במחלף הבא , יודעת שיחלוף מהכיוון הנגדי טיוטה מצוחצחת עם מוסיקה רועמת , וברנש מזוקן יוציא את ראשו וישאג, בוקר טובבבבבבב , וכמובן שנענה.
גם עוברי אורח קבועים יש לנו , הטרמפיסטית הקבועה של האאודי . היא יודעת שיאסוף אותה , וממתינה לו באופן קבוע באותו מקום, עם הגינס המהוה ובלון המסטיק .
והוא...חמוד שכמוהו, אם לא נמצאת, מתעכב וממתין לה , והכירו בדרך.
גם לי יש טרמפיסט קבוע , חייל מתוק, מתיישב מאחור כי רק שם יש לו מקום לפרוש את הרגליים.
לוקח לו 5 דקות להכניס את כל האורך פנימה , מתיישב מוצא תנוחה מתאימה, מפטיר תודה . מחייך ו....נרדם.
ליד הבסיס מעירה אותו , ופורקת אותו להמשך היום.
קרוב לעבודה, מבחינה בכמה שמכירה , מהבהבים באורות , נפרדת בצפצוף מהאאדי והטרמפיסטית, מהפזו המוכסף , ודוהרת עוד 2 ק"מ למקום העבודה.
לפחות כך מעבירהשעה של נסיעה מדי יום בכיף.
ובחזרה ...גם שם יש את הקבועים.
לפחות חוויה נחמדה . שמקילה מעט שעתיים מדי יום ביום.

פיטרתי מישהו מהעבודה.
וקולגה הודיע לי שאשתו מאושפזת בשער מנשה.

דיכאון אמיתי.

אחת לחודש אני מבקרת אצל הקוסמטיקאית, הקוסמטיקאית שלי היא רוסיה מהממת, ואני שומרת לה אמונים כבר שנים. היחידה שאני מרשה לה להתעסק לי בפנים. היא אדירה, עדינה רכה. מלטפת,
אחת שמורגש שאוהבת את העיסוק שלה. וגם הודתה בפני לא אחת שנהנית לטפל בי.
מסוגלת שעות לטפל בכל ציפורן , אני מגיעה אליה אחת לחודש, ועושה את כל טיפול היופי :),
פדיקור, מניקור , פנים, גבות , ממש הכל.
מבלה אצלה שעות . בדרך כלל , אחרי שעתיים אני נתקפת כבר בחוסר סבלנות אופייני לי , והיא שכבר מכירה אותי , שמה מוסיקת רקע , מנגינות נעימות . זה מחזיק מעמד עוד חצי שעה , ואז..
מתחיל הרפרטואר הקבוע , היא מתחננת ...עד קצת, כבר גומרת.
ואני....נו, די כבר , אין לי סבלנות.
היום , עשיתי לה את היום, חוסר שעות השינה, המוסיקה הנעימה ...צללתי בשינה .
חצי שעה של שינה , תענוג אמיתי .
כשהתעוררתי , מצאתי עצמי מכוסה. נס קפה ממתין . ומישהי זורחת מאושר שהצליחה לבצע את זממה . הכלבתא ...שתמיד התחננה בפני , שהיא רוצה לאפר אותי , לפי הסגנון שלה .
ומה זה הסגנון שלה?
שנות השבעים, איי ליינר מודגש, ריסים באורך קילומטר , שפתי בובה מצויירות.
רק נקודת חן היתה חסרה להשלמת הזוועה.
פיכס אמיתי , ישר למקלחת , לשטוף את הפורמיאידה מהפרצוץ,
וזו לא מתרגשת.
בחיוך מבשרת לי ש...צילמה אותי ועכשיו יש לה צג בפון של "בובה ".
נוכלת ,
אבל ...כשראיתי את החיוך המאושר שלה , לא יכולתי לכעוס עליה .
נו , מה לעשות, כל אחד והסטיות שלו, אם זה מה שעושה לה טוב, שיהיה.

סוף סוף גשם.
למרות שלא ממש , היה בקטנה.
אבל היה מעולה.
תפס אותי בחוץ, בזמן נסיעה .
הכביש ריק , ומה ....רק מכורה לעבודה כמוני יכולה להימצא על כביש אי שם בצפון.
ליאונרד כהן במערכת,
מסביב הכל ירוק, וטיפות ענקיות צונחות לקרקע.
שוטפות את כל האבק , את כל הפיכס .
ואני , שחולה על גשם, בחורף פורחת, ובקיץ פשוט סובלת.
החניתי בצד , יצאתי החוצה . הרמתי את הפנים למעלה.
וספגתי לתוכי את כל הכיף הזה.

חבל, שהיה קצר.

שיגיע כבר החורף האמיתי . סופות רעמים, ברקים, גשם שוטף.
מזג אוויר סוער כמו שצריך.

מה שהיה , הוא מה שיהיה.
אי אפשר לשנות.
וחבל על המאמץ שבלנסות לשנות.

זהו...