צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 19 שנים. 8 ביולי 2005 בשעה 5:53

~ כי ככה הגדולים ~

"ואמא אומרת שככה הגדולים"
שואלים ושוכחים שגם הם היו פעם ילדים
כבר לא מתרגשים מפרפרים צהובים
שומרים על הכללים פוסעים רק על הקוים
"ואמא אומרת שככה הגדולים"
קוים ישרים שלא נפגשים
לא פוסעים יחפים
לא משתוללים בין הקוים
עסוקים בלחפש הסברים
למה קוים ישרים לא מתחברים
"ואמא אומרת שככה הגדולים"
חנוקים בחליפות של מעצבים
מסתתרים מעבר למייק אפ של מותגים
תוחמים בעפרון שפתיים וחיוכים
עסוקים ביופיים החיצוני שוכחים להביט
ביופי שקיים לו מבפנים
"ואמא אומרת שככה הגדולים"
מאבדים את הדברים החשובים
בין המותגים והקווים אבדה שמחת חיים
כבו להם הפרפרים הצהובים שבין הסביונים
"אמא אומרת שככה הגדולים"
דואגים הם לעתיד ושוכחים רגעים
קטנים

פרפרי כרוב לבנים
גשם באמצע יולי
ארמונות בחול
שלוליות
רגליים יחפות
לדלג בין
השורות

פשוט להיות ילדים וילדות
לחבק בלי לחשוש ,לאהוב בתום .
לנשוף משאלות בסביון ,לרוץ יחפים בחולות
את הקוים למחוק ,לאכול צמר גפן מתוק
להתרגש מכל אות ,להתפלא מכל יום ולצחוק

"אמא אומרת שככה הגדולים"
שוכחים שטוב להיות ילדים .

ענת הקטנה אז חייכה ואמרה

"אני לא רוצה להיות גדולה לעולם "

ואתם ?

venus in our blood​(שולטת) - כמה קל להתחבר לילד\ה שבך...
מקסים }{
תודה, דולי.
לפני 19 שנים
דולי .​(שולטת) - בבקשה , אחותי }{
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י