מכתב לאלוקים
אלוקים, שלום.
ערב טוב.
מצטערת אם העשן שעולה מכדור-הארץ מפריע לך לישון,פשוט עובר עלינו כאן למטה לילה לא פשוט.
לא משהו רציני,אתה יודע,לא איזה שיטפון גדול שמטביע רבבות חיילים מצריים.
לא איזה ניפוץ של שתי חתיכות אבן לשם הפאתוס.
אלא משהו קטן שאנחנו קוראים לו פיגוע.
אז אלוקים,נהנית לראות את הדם שנשפך על הרצפה המלוכלכת של הקניון בנתניה?
היה לך כיף לראות ילדים קטנים נגמרים עוד לפני שהתחילו?!
היה לך כיף לראות הרוגים ופצועים?
אלוקים,עשה לי טובה,קפוץ שניה לחדר של אללה ותעיר אותו.
תגיד לו ששוב עזרת לו,ששוב הצליח לו,אבל אולי פעם אחת תזכור לבקש ממנו טובה חזרה?,ואני לא מדברת על מטענים קטנים.
אני מדברת על טובה של שלום,שקט,של חיים.
אלוקים יקר,אולי אני מהבית הקטן שלי,נקודה בגלאקסיית-השמש,לא יכולה להבין את התוכנית הגדולה שלך,אבל אנחנו מתעייפים פה,אנחנו כבר לא מאמינים,אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות,ואנחנו מאבדים מהר מאוד את כושר האבחנה שלנו בין טוב לרע.
ואם לא תשנה משהו לטובה פה,בקרוב תצטרך לברוא לך עוד עולם,כי פה כבר לא יהיה לך עם מי לשחק.
אלוקים,חיים זאת מתנה ומתנה לא לוקחים חזרה.
לפני 18 שנים. 12 ביולי 2005 בשעה 18:39
