בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 18 שנים. 16 ביולי 2005 בשעה 14:38

גלובוס ליומולדת שבע.

ליומולדת שבע קנו לו גלובוס.
זה מה שהוא רצה . גלובוס.
לא סתם גלובוס, אלא גלובוס שאפשר לסובב.
כי כשמסובבים ממש מהר, כדור הארץ כבר לא נראה כמו כדור הארץ
הוא נראה כמו כדור צבעוני.
בלי גבולות ומדינות.
כדור כחול וצהוב וירוק וכתום.

דופק לי על הדלת
מבקש מדבקות קטנות אדומות
כאלה שאימא מסמנת בהן את התבלינים במטבח.
אני לא שואלת למה.
אני משתדלת לא לחטט. (כיהוא כבר ילד גדול!)

הולכת לחדר שלו
כי מתגעגעת אליו ואל הסיפורים שלו.
רואה אותו יושב על השטיח
שהוא בעצמו בחר בחנות. (כי הוא כבר ילד גדול והוא יכול לבחור שטיח.)
הוא מדביק עיגולים קטנים אדומים
על כל המקומות שהוא עוד יסע עליהם כשיהיה גדול.
המדבקות לא מספיקות לו. וכבר אין לי עוד.
הוא אומר שהוא יסע לכל המקומות האלה.
הוא מאמין.

הוא רוצה לטייל בג´ונגלים
להכיר מקומות רחוקים
הוא אומר שהוא לא יקח הרבה
רק מצלמה ואולי תיק.
הוא לא צריך הרבה.
הוא נורא רוצה לטוס לאפריקה ולראות נמרים
גם לקוטב
כי הוא אוהב שלג.
( ולא יהיה לו קר)

-אני אסע לכל המקומות האלה כשאני אהיה גדול.
-תסע לבד?
- את רוצה לבוא איתי? נו, בואי איתי!
- אני אבוא.

אני אבוא איתו.
באמת שכן
לאן שירצה.

אבל בינתיים...
מסובבת את הגלובוס כדי לראות איך כל הגבולות נעלמים. ונשאר רק כדור צבעוני...
----------------------------------------------------------------------------------------------
ועכשיו, בעוד שעתיים וחצי ממריא המטוס. והמתוק הקטן שלי טס ללונדון, לסאמר סקול, מרגישה את הגעגועים , את העצב והחרדה , ודיייייי שיחלפו כבר השבועיים , אני כבר מתגעגעת , בנייד כבר שמור המספר חו"ל . וממתינה לשעת הנחיתה .


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י