שיט , כמה ששונאת את תחושת המוגבלות.
מרתיח אותי .
אין לי בעייה של להתמודד עם כאב.
אלופה בזה.
הרי אני תפרתי לעצמי , ואפילו לא מצמצתי .
ועוד זכיתי למחמאות על דיוק התפרים.
מכעיס אותי מוגבלות של הזזת היד.
הסרבול שביד החבושה.
מרגישה מגושמת ,
מזל שקרה ביד שמאל, אז אין לי בעייה לכתוב, להקליד ולנהוג.
הרופא בא לבקר בבוקר במשרד, אמר שיודע שאם לא יבוא ...אני בטח לא אגיע .
וואלה , צודק. מה שנכון נכון.
אמר שעושה רושם טוב. להערכתו גם לא ישאר סימן .
התפלא שבכלל מצא אותי בעבודה.
השתומם "ואו, איזה כח סבל שיש לך"
צחקתי בתוכי , נו ברור , לא דורשת מאחרים יותר ממה שדורשת מעצמי .
השאיר הנחיות של הקפדה על חיטוי . ועוד כל מיני בלה בלה .
שאל , אם רוצה כדורים נגד כאבים.
ברור שלא , 😄
ועכשיו ...ממתינה אבל לא בסבלנות , שיעבור כבר .
לא מתאים לי הקטע הזה , ממש לא .
לפני 17 שנים. 22 באוקטובר 2007 בשעה 5:47