פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מאתמול בערב עוצרת בי את הכעס. אני פוחדת מהכעס שלי.
כל כך מודעת לחולשה ולמגרעת הזו.
אני יודעת , מכירה היטב את הפתיל הקצר שלי.
במשך השנים הצלחתי פחות או יותר למתן את עצמי.
היום כבר לא מתפרצת כמו בעבר.
שולטת בעצמי.

לא ישר תוקפת.
חושבת , שוקלת ואז מחליטה.
משתדלת שההחלטות שלי לא ישענו ולא ינבעו מכעס.

האמת היא , שהפעם אין לי ברירה.
יותר מידי כעוסה,
וגם המצב המחורבן שבו נמצאת ממש לא תורם לאווירה.

שיט, שונאת שונאת את המצב הזה.

עוד מעט , נשימה עמוקה. כוס מים.
סיור בשטח, ריצה קלה. דברים שתמיד מצליחים להרגיע אותי.

ואחר כך אין ברירה .
אצטרך לקיים שיחה, בדיבור או בכתב.

אבל זה יהיה!
לא מצליחה להתאפק.
זה חייב להיות.