פינת הפנאי - מתחת לחגורה

בעבודה שלי יש תנודות גדולות, מכיוון שהתזוזה ממקום למקום נעשית לעיתים קרובות, קשה ליצור קשרים קרובים. יש את החבורה הוותיקה, את הגרעין הקבוע, שאומנם מתפרק אבל מתאחד מפעם לפעם.
לא נהוג להתחבר , קשה להגיד שיש קשרי חברות אמיצים. מעבר לגרעין הקטן והקבוע. נכון, שיש חיוכים , חוויות משותפות, ומאוד נחמד להתראות אחת למספר חודשים או שנים.
מכיוון שכולנו יודעים את מהות ואופי העבודה, שומרים על הפאסון. לא נקשרים יותר מידי.
יודעים שעכשיו ביחד , יש סיכוי שנפגש שוב בעוד תקופה, וכמובן יש סיכוי יותר מסביר שלא .
הגרעין הקבוע נשאר בקשר, אנחנו כן שומרים על קשר, אפילו אם לא עובדים באותו פרוייקט. אחת ל...טורחים להתקשר , לשאול מה קורה? להעביר דש"ים.
משתדלים ושומרים , קשר של שנים.
קשר שהתהדק בעקבות עבודה משותפת, חוויות קשות, אירועים שתקפו וכל מיני ...נעימים יותר ופחות.
נמצאים במצב שמספיק להסתכל אחד לשני בעיניים ולדעת מה הולך להיות?
ידעתי שהולך להיות, חששנו מזה . אבל ככה זה בחיים.
הראשון מהחבורה נוטש, קיבל הצעה מפתה מחו"ל. כינס אותנו היום, ישבנו ביחד באיזו מסעדה שכוחת אל בדרום. נשא אילינו עיניים ואמר :
כן, עוזב...קיבלתי את ההצעה, נשמור על קשר, חופשה ראשונה בעוד חצי שנה .
קשה לכעוס, מבינה אותו כל כך, בחוץ כולנו נקבל יותר ממה שמקבלים פה, נכון , אחלה ציונות ופטריוטיות, ו"כאן נולדתי" ו"ביתי אל מול גולן" ...אבל מגיע שלב שנמאס.
מבינים, מביטים אחד על השני, לא יודעים אם נתראה שוב במהרה.
חרא..., הרגשה נאחסית.
מהרביעיה נותרה שלישיה, מעניין לעוד כמה זמן?

עצוב, עצוב לי כל כך.