בצהרים משוחחת עם הילדון, מחליפים רעיונות , סוקרים את השבוע שעבר . לשנינו לא היה קל. שבוע קשה ומאומץ עבר על שנינו.הגענו לסוף השבוע עם "הלשון בחוץ". בכלל שיחות סוף השבוע שנינו מחכים להם. יש מעט יותר פנאי . לא כל כך לחוץ.
אינני יודעת אפילו איך ...נזכרנו כיצד התחיל בעסק החדש שלו , כמעט שנה חלפה .
העלינו חוויות כיצד הכל התחיל , איך רעיון רדף רעיון . מתבוננת בפניו. רואה את הניצוץ שמבזיק בעיניים.
וכל כך גאה.
היום פחות משנה אחרי, והגשים את כל התקוות , לא יאומן איך דפק בול לפי התוכנית.
נזכרת ברגעים הקשים , רגעי אכזבה מפח נפש, למרות זאת חרק שיניים והמשיך...
הילד כשמחליט הולך עד הסוף.
ילד?
קוראת לו ילדון , יש לו פני ילדון , חיוך שובב , עיניים הכי יפות בעולם . ומוח חריף ומבריק , מוח אנליטי. נתקלתי במעטים בעלי חשיבה מבריקה וחדה כמו שלו.
במהירות מנתח נתונים, אוסף פרטים, מחליט על הדרך הנכונה . וברגע שהחליט ...אז הולך על זה.
מספר לי בהתלהבות, מנתח את השנה שכמעט נגמרת, וכבר בונה ומבסס את השנה העתידית. מביטה על הניצוץ בעיניים, הפה היפה שמספר .
ו...כל מה שנשאר לי להגיד...
ילדון שלי , כל כך גאה בך!
לפני 16 שנים. 30 בנובמבר 2007 בשעה 17:09
