פינת הפנאי - מתחת לחגורה

חרא של מצב, זיפת של סיטואציה. לא מבינה איך הגעתי למצב הזה?.
הילד הזה הוא פשוט בלתי נסבל. אסון מהלך על שנים (אם לא מכלילים את הרגל האמצעית שלו). אני יכולה להגיע מחוממת , עצבנית ורותחת. העשן יוצא לי מהאוזניים. מבטים רושפי אש וחימה. אצלי בעבודה כשרואים אאותי בצורה כזו, יורדים למקלט. כל אחד מתחבא בפינה שלו.
וה...אין לי מילה מתאימה להכניס פה. ה...ילדון מגודל הזה. תולה עיניים ענקיות.חיוך מבויש. כולו אומר כלימה .
ו...זהו, פשוט עף לי. שיט, אי אפשר לכעוס עליו.
אבל...הבטחתי עונש, ועונש יהיה. ועונש לפי מיטב המסורת שלי, חזק, אלים וכואב, מאוד כואב.
למרות שחייבת לבחור במשהו סופר סופר כואב, כי יש לו סיבולת ענקית.
לא נתקלתי בכזו יכולת סבל כמו שלו. הסף שלו ממש גבוה.
מחטים קטן עליו,
קדיחת חורים ביד באמצעות מקדחה ...הוא פשוט מחייך ונהנה.
הצלפות, הצחקתם אותו.
חניקות, הטבעות , תליות משחק ילדים לילדון הזה.
קעקועים, צריבות , תפירות ...שום כלום.
אבל...דונט וורי, דולי ידועה בדמיון היצירתי (ויש אומרים חולני ),
אני אמצא משהו לפשוש הזה.
אוףףףףף....לא יכולה לכעוס עליו. ובפנים בפנים עמוק , יודעת בדיוק את הסיבה.
לא בגלל המראה, לא בגלל העיניים המדהימות, השפתיים החושניות. החיוך המתוק,לא בגלל המוח המבריק , פשוט בגלל ....שהוא תפש לו מקום של קבע. התמקם טוב טוב בתוך
ליבי.