פינת הפנאי - מתחת לחגורה

לנסיך יש מחר , בעצם היום בעוד מספר שעות תחרות שחייה. איתרע המזל וגם לחבר יש מסיבת יום הולדת, ולא סתם חבר , אלא החבר הכי טוב.
מה עושים?
הלך להתייעץ עם החוקי. ברור, ומה? הרי את תשובתי הוא כבר יודע. העכברוש יודע בדיוק למי לפנות.
החוקי מצא פשרה, בכלל הוא אלוף הפשרות. לך למסיבה ואל תישאר עד מאוחר. מקסימום בשעה 12 , תהיה כבר בבית. וכך יהיה לך גם מסיבה , שפשוט לא יכול להחמיץ, כי של החבר הכי טוב. וגם תספיק לנמנם מעט לפני התחרות. ואם נוסיף את הנמנום בהסעה לוינגייט אז מסתדר.
אחרי ארוחת ערב, מקולח רענן מדיף ריח נפלא. שם פעמיו החוצה.
אבל...
משמעת או לא משמעת. יודע שבלי מנה ממני לא יעבור. ועדיף עכשיו ולא אחר כך. כי גודל המנה עומד ביחס ישר למרחק מהאירוע. ככל שמתרחק אז...הכעס גובר.
בא , השפיל ראש.
ניסה את הטקטיקה הידועה של חיוך מתוק , נשיקה בלחי וחיבוק.
לא הלך.
כועסת.
נו , אם לא זה. אז מנסים שיטה נוספת.
העכברוש אלוף השיטות.
אמא, יודע שכועסת (מה אתה אומר?) אבל תביני , חבר הכי טוב. את זוכרת ביום ההולדת שלי,אני בכלל הייתי התחרות , והוא עשה הכל. הגעתי הכל היה מוכן. כמה עזר וטרח ועשה, אז...לא יכול לאכזב אותו .
לא הולך, כועסת.
נו, מוצא אחרון. שיטת ההגיון הצרוף.
התאמנתי בבוקר, אימון נוסף ב6 בערב היה. נחתי . אחזור מוקדם. מבטיח לך , יהיה בסדר .
מתאמץ, מתחנחן כולו , מביטה ומבינה שבאמת איכפת לו, הפרעוש לא שחושש ממני, אבל לא אוהב שאמא מצוברחת.
אם כך, הגיע הזמן להעביר מעט מהתובנות האישיות של אמא.
ילד, תקשיב. כאשר יש לך משימה, אז לא עושים כמעט, בערך, לא בצד ולא על יד. נותנים את המקסימום. משקיעים את הכל. מהסיבה הפשוטה , לא להרגיש חרא בסוף, שאולי יכולתי לתת יותר, אולי אם...? ואולי ...ואולי...? הבנת? שתבין, לא איכפת לי מה התוצאה שתביא, לא מעניין אותי אם תשבור שיא, וממש לא מזיז לי עוד גביע או פחות גביע. הדבר היחיד שרוצה לדעת , שעשית את המקסימום. שבסוף התחרות תהיה תשוש ...ומרוצה. כי נתת את הכל. ולא רק בתחרות, בכל דבר בחיים. הדבר החשוב ביותר , הוא לעשות הכל, ללכת לקראת המשימה. ואז...ממש לא משנה התוצאה. מה שחשוב זו ההרגשה האישית שלך. כי האכזבה שמא לא השקעת את כל מה שיכול. שמא לא כל הפוטנציאל שלך בא לידי מימוש. האכזבה הזו , זו התחושה הכי מחורבנת בעולם.
הקשיב. הפנים. עשה את הפשרה שלו. בשעה 11 וחצי אני בבית. אמאל'ה שלי , את הכי צודקת בעולם. ואני אוהב אותך הכי בעולם.
יצא , כמובן בריצה. לפעמים נדמה לי שאין אצלו מצב ביניים של הליכה. או עמידה או ריצה :).
ו....בול! 11 וחצי הפרעוש התייצב בבית, אפ למיטה , כיבוי אורות.
פשושון קטן של אמא, אלה הם החיים. אין מה לעשות.שמחה וגאה בו.
מאחלת לו בהצלחה מחר .