פינת הפנאי - מתחת לחגורה

סיפור אהבה

היה היה פעם אי בלב ים עליו התגוררו כל הרגשות של בני האדם. האושר, העצב, החוכמה היהירות ועוד ועוד. וגם האהבה.
יום אחד התקבלה הבשורה המרה שהאי ששימש ביתם עומד לשקוע ולטבוע בים. מיהרו כל הרגשות לדאוג לעצמם לאמצעי מילוט, לתקן את סירותיהם וספינותיהם ולהציל את נפשם. לאט לאט החל האי מתרוקן מדייריו. האהבה היתה האחרונה להשאר. האהבה הזו… תמיד אוהבת למצות דברים עד תום, עד שאי אפשר יותר… ואכן, כשכבר אי אפשר היה יותר להשאר שם, והאי החל לשקוע, פנתה האהבה לחפש עזרה, מי יציל אותה ויחלצנה מהאי הטובע.. משמאלה ראתה את העושר מפליג לו ביאכטה מפוארת. "עושר, עושר, קח אותי אתך בבקשה" קראה אליו. "מצטער, אהבה. לא יכול. כל היאכטה שלי מלאה זהב וכסף ואבנים יקרות, אין כאן מקום לזרוק סיכה.." מימין עברה לה היהירות בספינה ראוותנית.
"יהירות, אולי אני יכולה לבוא אתך?" קראה אליה האהבה. "אה.אה.. מצטערת. אי אפשר. את כולך רטובה, איך אוכל לתת לך להרטיב וללכלך לי את ספינתי המפוארת?" מיואשת התיישבה האהבה על החוף, והמים עולים וגואים… לפתע חלף לידה העצב בסירה אפרורית. "היי, הלו, עצב, עצב, עצור רגע. קח אותי אתך". והעצב, בפנים מכורכמות ענה לה: "אוי, אהבה, אני לא יכול… מצטער… כל כך רע לי ועצוב לי שאני מוכרח להיות קצת לבד עם עצמי.." ובהנף משוט התרחק ממנה. מיד אחריו הגיע האושר בספינה מצועצעת. האהבה קראה לעברו, אבל הוא מרוב עליצות ואושר בכלל לא ראה אותה ולא שמע אותה. ולפתע פתאום, הופיעה ספינה ישנה ודהויה ועליה דמות שחוחה, באה בימים. "בואי, אהבה, אני אקח אותך מכאן". קראה אליה הדמות. האהבה לא הכירה אותה, אבל שמחה כל כך להינצל שלא חשבה פעמיים וקפצה על הספינה. מרוב התרגשות שכחה בכלל האהבה לשאול את הדמות מי היא, ורק לאחר שהגיעו לחוף מבטחים ונפרדו כל אחד לדרכו, עלה בדעתה שאינה יודעת אפילו מה השם של מושיעה. כשהבינה שאיננה יודעת למי היא חייבת את חייה החלה בבירורים וחיפושים אחר עקבותיו. בדרך נקרתה לפניה החוכמה. או, החוכמה בטוח תדע מי זה היה, חשבה לה האהבה. קודם כל היא חכמה, זה אלמנטרי.. ושנית, גם היא באה בימים, הם בטח בני אותו שנתון… "היי, חוכמה, את יודעת אולי מי הציל אותי והביא אותי לכאן?, שאלה אותה. "בטח" ענתה החוכמה.."את לא מכירה אותו? זה היה הזמן" התפלאה האהבה, "הזמן? מה לו ולי? למה שדווקא הוא יציל אותי"? חייכה החוכמה חיוך מלא בינה, נדה בראשה ואמרה לה:" כי הרק הזמן יכול לתפוס את עוצמתה של האהבה, ורק בעזרת הזמן אפשר להבין מה זו בכלל האהבה"..
, כל מילה מיותרת, אני לא רוצה להוסיף ולקלקל - אבל תנסו להסתכל על האהבות שלכם מבעד למשקפיים של הזמן....
ולראות מה הוא עושה להן...