פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אשת העסקים

יום אחד, כשחצתה כביש סואן, נפגעה אשת עסקים אחת על ידי מכונית ומתה בו במקום. נשמתה עלתה לשמיים, ונעצרה בשער היכן שקידם את פניה המלאך התורן. "ברוכה הבאה לשערי השמיים", אמר לה. "לפני שתתמקמי ותרגישי כאן בבית, אני חייב להגיד לך משהו. אנחנו לא בדיוק יודעים מה לעשות אתך. יש לנו בעיה קטנה. בדרך כלל מגיעים הנה רק גברים, אנשי עסקים. מאד נדיר שאשה תגיע למעמד כזה. ויש לנו מחלוקת איפה בדיוק לשים אותך, בגיהנום או בגן עדן. האמת שהחלטנו להשאיר את הבחירה בידייך. אנחנו ניתן לך יום אחד בגיהנום ויום אחד בגן עדן, וביום השלישי תצטרכי לבחור. איפה את רוצה להתחיל?" חשבה אשת העסקים המפולפלת לרגע, ואחר החליטה שכדאי להפטר קודם כל מהרע. "אתחיל בגיהנום", אמרה למלאך, והוא הוביל אותה אחר כבוד לשער של הגיהנום. שם לחץ על כפתור של מעלית, היא נכנסה לתוכה והחלה יורדת ויורדת ויורדת אל תוך בטן הגיהנום. כשנפתחו דלתות המעלית, מצאה את עצמה פוסעת הישר לעבר מגרש גולף שטוף ירק. לצידו היה קאונטרי קלאב מפואר, ועל המרפסת הקדמית שלו התגודדו כל חבריה משכבר הימים – אנשי עסקים שעבדו אתה יחד בזמן זה או אחר. כולם היו לבושים בחליפות מהודרות, ובידיהם החזיקו כוסות משקה ושתו לחיים לכבודה. הם שיחקו כמה סיבובים של גולף, ואחר כך נכנסו למסעדת הקאונטרי קלאב. היא אכלה סטייק מצויין וליוותה אותו ביין מן המעולים ששתתה בחייה. עשו לה הכרות עם השטן, שהסתבר דווקא כאיש די נחמד.. הם סיפרו בדיחות עליזות, ואחר כך גם רקדו לצלילי תזמורת שהפליאה לנגן. זמנה עבר עליה כל כך בנעימים שהיא פשוט לא האמינה שכבר הגיע הזמן להפרד. כולם לחצו את ידה, ואמרו לה שהם מצפים בקוצר רוח שהיא תצטרף אליהם. המלאך הוביל אותה במעלית למעלה למעלה, ומשם אל שער גן עדן. "עכשיו את צריכה לבלות יום אחד בגן עדן", אמר לה המלאך. ואכן, כך היה. את 24 השעות הבאות היא בילתה מרחפת על עננים, מנגנת בנבל ושרה. הכל היה מאד נעים ונינוח.. אבל גם קצת משעמם לאשת עסקים פעלתנית כמוה. כשתם היום והיא הובאה בפני המלאך, הוא שאל אותה מה היא בחירתה. "בחיים לא הייתי מאמינה שאני אגיד את זה", היא אמרה, "אבל נראה לי שבגיהנום ביליתי יותר בנעימים. אני חושבת שאני אבחר בגיהנום." המלאך משך בכתפיו, מה זה כבר אכפת לו, לכאן או לכאן. הוא הוביל אותה אל המעלית היורדת למטה, ונפרד ממנה לשלום. כשנפתחו דלתות המעלית והיא יצאה החוצה, היא מצאה את עצמה בחצר אחורית מלאת פסולת ואשפה, וצחנה קשה הכתה באפה. עכברושים בגודל שלא יאומן התרוצצו מצד לצד. חבריה, לבושי בלויי סחבות, אספו זבל באתים ומעדרים והכניסו אותו לשקים גדולים. השטן בא ונעמד לצידה, כשהוא כורך את זרועו סביב כתפיה. "ברוכה הבאה", אמר לה. "רגע רגע, אני לא מבינה כלום! אתמול היה כאן קאונטרי קלאב ומגרש גולף, וכולנו אכלנו סטייקים ורקדנו ובילינו נפלא. עכשיו הכל עיי חורבות וסירחון, וכולכם לבושים בסמרטוטים, ונראים זוועה. מה קרה? מה השתנה מאתמול? השטן הסתכל עליה בחיוך רחב וענה לה: "אה, אתמול כולנו עשינו מאמץ כדי לגייס אותך. היום את כבר אחת מהצוות.."

אגב, את הסיפור הזה המציאו לאו דווקא דתיים שוחרי גן עדן למיניהם, אלא מגוייסי חברות היי-טק שהתפכחו מהר מאד מההבטחות שניתנו להם לפני הכניסה לעבודה... אני מכירה אישית כמה כאלה...:))