פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אם לחיים יש מנגינה, אז כולנו נגנים.
חלק מאתנו מנגנים תמיד בסולו, חלק מנגנים בדואט,
חלק מנצחים וחלק תמיד כינור שני,
חלק מאתנו טובים בקונצ'רטו, חלק טובים בקאמרית,
אבל כולם צריכים להיות גם בפילהרמונית
על מנת שמנגינת החיים תהיה הרמונית.

כשאנחנו נולדים יש לנו רק תו אחד,
כשאנחנו גדלים, התווים מתרבים, ומנגינתנו משתפרת,
בבגרותנו - יש לנו מגוון מנגינות, חלקן עצובות וחלקן שמחות.
כשיש אירוע משמח בחיינו - הנגנים שמחים המנגינה נשמעת צוהלת.
כשעצוב לנו - גם הנגנים עצובים אז המנגינה איטית וחרישית,
ולפעמים היא אפילו דוממת.

כל אישיות בעולם פורטת על מיתרי החיים,
המנגינות שנוצרות בהתחלה קצת מזייפות עד שהנגנים מתרגלים.
כיוון קצר ואימון יחד מביאים את המנגינות להרמוניה מיוחדת,
למנגינות נוספים מילים לשירים הבאים אחריהן בשרשרת.

לפעמים מיתר נקרע והנגן צריך להתמודד עם הקשיים,
התזמורת תמשיך לנגן בלעדיו, עד לחיבור מחדש של המיתרים.
וכשהנגן יזדקן מנגינתו תאט ותחרש,
עד שיום אחד הוא יגיע לתו האחרון ומנגינתו לא תשמע עוד,
אבל התזמורת תמשיך לנגן -
בהתחלה שיר עצוב על לכתו של חבר,
אבל אחר כך המנגינות יחזרו למסלולן
לפעמים - עצובות, לפעמים - שמחות,
לפעמים - איטיות, לפעמים - מהירות,
לפעמים - רק כינור, לפעמים - רק תופים.
כולנו לוקחים חלק בסימפונית החיים.