פינת הפנאי - מתחת לחגורה

לעיתים רחוקות מרימה ידיים. תמיד דווקא כשלא כל כך הולך, המצב מהווה לי הזדמנות לנסות ולהמשיך עד ש...., עכשיו בסיטואציה העכשווית בה אני נמצאת , נראה לי שעדיף כך.

לפעמים צריך לדעת מתי להרפות, להפסיק ללחוץ.
להסתגל למצב .
ולהחליט שזהו זה.

להמתין בסבלנות , להכניס שינויים מינוריים. ואז בהדרגה להגיע למה שרוצה.

אני מודעת לכך שהגעתי למקום עם דפוסי עבודה מקובעים ומושרשים. קשה לשנות , ולהנחית זה מעולם לא היה בריא. מה גם שסבורה שבלתי ניתן להנחית , ותמיד עדיף להקדים , להסביר , ואז להורות.

הנחתות יגיעו , אבל בזמנן.
מעדיפה לשנות , ללוש לעצב את ה"פלסטינה". ואז להביא את החומר גלם למוצר הסופי , לעצבו למתכונת הרצוייה.

היו מקומות שבהם ידעתי כי חייבת לשבור על מנת לתקן. שברתי , ניתצתי ריסקתי לרסיסים ואז בניתי מהתחלה.

פה , זה מעט שונה .
ננסה . אתחיל ללוש , ונראה לאן מתקדם.

בסך הכל, עד היום התחושות שלי לא הטעו אותי .