פינת הפנאי - מתחת לחגורה

כבר יצא לי להיות באירועים קשים ונוראים. ביקורים ב"שבעה" של פרחים צעירים שנקטפו. או אסונות לא צפויים . ומעולם לא היה היתה לי משימה כה קשה כמו זו של היום. גם קרובה משפחה , גם ילדונת בת 16 בסך הכל, וכם רגישה ועדינה .

האמת , היא ידעה או תיארה לעצמה את הנורא מכל. הכל חלף במהירות בזק. התקשרו אלי והודיעו שהאמא הוחשה לבית החולים. וכי הילדונת נמצאת אצל השכנים שמכירים אותה מגיל 0. מסוככים ומגנים עליה.

לויתי את הבעל , שגם עבורו מכה כואבת. חזיתי בפרידה מאחותו. סגל בית החולים היה אדיב , המתין לבואנו .נתן אפשרות וזמן לפרידה , לא האיץ לא דחק. אין מילים בפי .
תמכתי ועודדתי , השארתי אותו עם אחיו וגיסתו . וניגשתי למשימה הכאובה מכל.

איך מודיעים דבר כזה לילדה? איך אומרים לנערה עם העיניים הענקיות שתלויות בך , בתקווה ש...אולי לא , איך מנחיתים כזו מכה? איך אומרים לילד שזהו...אין לו אמא יותר, ולא רק אמא, גיסתי היתה אמא חד הורית . ביתה היוותה עבורה את כל עולמה. תא משפחתי חם , מצומצם - 2 נפשות בלבד.

איך? פשוט איך?

ניגשתי אליה, חיבקתי חיבוק חם . ליטפתי את שערה, מחיתי את הדמעות. ואישרתי בלי קול את הנורא מכל.
הנחתי לה לבכות , לפרוק לשחרר . לא היו לי מילים .

ההלוויה היום בצהרים,
וגם שם צריכה להיות חזקה עבור כולם.

צריכה כח , המון כח, אסור לי להשבר , כי הם תלויים בי.

אולי אחר כך. בלילה מאוחר , בסתר , מבלי שאף אחד יראה . ארשה לעצמי לבכות, ולנסות לשחרר מעט את הכאב.

נורא. זה פשוט נורא.