פינת הפנאי - מתחת לחגורה

ארגנתי את כל הדרוש ונחוץ להלויה. השארתי את האבלים 2 אחים ובת עם הגיסה.
נסעתי במהירות הביתה , תוך כדי נסיעה התקשרתי לבסיס של הבן לארגן לו שחרור. תיאמתי שאאסוף אותו . נרד בבית .נהיה בערך שעתיים בבית , נחזור דרך העבודה. חייבת להשלים שם כמה דברים.
ומשם להלוויה. המון טלפונים ואס אמ אסים מהצבא, עבודה, מכרים וחברים. מתמרנת בין ובין.
הבן חמודון שכזה הבין מיד מדוע עושים חנייה בבית.
אני מארגנת לה את החדר .צריכה להעיף משם את ההליכון . לפנות את הארון. להחליף מצעים.
תמונות וכאלה אשאיר לה שתבחר . אולי תרצה להביא משהו מהבית , נראה כבר.

נראה לי שזה הפיתרון , לא מוצאת פיתרון אחר .
הבן הציע שאשאל בעדינות , כי אולי יש לה תוכניות אחרו ת. אצל הגיסה או משהו אחר?

אינני יודעת.
לי זה נראה הטוב ביותר .
כך אוכל לשמור, להגן, לטפח לגדל, ולהעניק חום ואהבה.

התייעצתי עם הבעל, גם לדעתו זה הפיתרון הטוב ביותר . כמובן שנשאל אותה ונתן לה את אפשרות הבחירה , אך במידה ותחליט כי כן. יהיה נחמד שתראה חדר מוכן וערוך לקראתה .

המתוקון שלי . התקשר אליה מהבסיס והודיע שמגיע . היא מעריצה אותו , שמחה ובכתה.

בשיחה האחרונה עם הבעל, לפני כעשר דקות, ביקש שאאט מעט את הקצב. אמר בקול חרישי, אני מכיר אותך. כשאינך רוצה לחשוב את מציפה עצמך במטלות.
תביני...את חשובה לנו. שמרי על עצמך עבורנו.

הוא צודק, אבל לא מסוגלת.
שיעבור כבר היום הזה.
אני ממתינה ללילה להיות מעט לבד.
ל הת פ ר ק.

זקוקה למעט בכי.