בעוד שעתיים יוצאים לדרך, כמו בכל שנה עורכים את ליל הסדר בעיירה המצחיקה והעצובה בה נולדנו אני והחוקי. רגעים מאושרים, עצובים ושמחים גם יחד עברו עלי בה. יכולה לייחס את מי שאני לעצם העובדה שנולדתי שם. לאנשים למסורת להוויה ההזויה ששוררת שם עד היום.
השנה צפוי לנו סדר עצוב, השולחן הצטמצם . 3 עזבו .מפחיד לראות שבשלוש השנים האחרונות , בכל שנה ירד כיסא אחד. זהו סדר ראשון לפיצי בלי האמא . יודעת שחייבת לתמוך ולתת לה סיוע נפשי. מסכנונת קטנה. אני מסתכלת בה . והיא נראית לי כל כך עצובה. לא מדברת . רק העיניים הענקיות אומרות הכל.
ערכנו בבוקר מסע קניות משולב בשוקו ועוגת גבינה בקונדיטוריה מעולה בחיפה. לא ניסיתי לדובב אותה, כשתרצה תדבר, אבל כל כך כואב לי לראותה. מפעם לפעם אני מתבוננת בה ומבחינה שיש רגעים שהיא מתכנסת לתוך עצמה . משתתקת ובוהה בחלל.
לא קל לאבד אמא בגיל 17.
הנסיך המתוק שלי , מודע למצב. גם הוא אינו מדבר , אבל מבחינה שכשרואה את הפיצי גולשת לדיכאון. מיד סוחף אותה ליציאה או שיחה . הכל ובלבד לא לראותה עצובה.
אנחנו נצא ב 2 רכבים.
הנסיך לוקח אותה לבילוי מאוחר אחרי ליל הסדר , לא שיתף אותנו במה ואיך. אבל שמעתי אותו מדבר עם החברים לארגן איזו מסיבה פיצוץ, כי חייבים לשמח מעט את הפיצי.
אני רוצה שליל הסדר כבר יעבור . לא כיף לראות איך השולחן התרוקן.
ומשהו מעט אישי , ההכרות שנוצרה מוצאת חן בעיני . אישיות מרתקת ומיוחדת . אהבתי את האמון שנתן בי , עצם החשיפה מראה על יושר ואמון .
שיהיה חג שמח לכולם.
לפני 13 שנים. 18 באפריל 2011 בשעה 12:07
