בכל מקום יש טיפוסים כאלה, אלה שיוצרים מהמחסן עליו הם מופקדים מיני כספת. הכל מנוילן , כרוך וצרור עם שלטים מאירי עיניים. זה אחלה ...אוהבת את הסדר והשליטה שבכל פריט. אבל מתעבת את אלו שעשו את המחסן לבלתי נגיש .
מזהה אותם מיידית. ברגע שרואה שלט שעות קבלה, בינגו, סימן שנקלעתי לעוד טירן עריץ.
ובמיוחד כשרואה ערימת טפסים על מדף סמוך. טפסים ובהם יש לרשום את הפריט המבוקש וכמובן איך לא עם מליון חתימות, כשרואה כל זאת...סימן שהגעתי --------> טמבל מצוי.
וגם כאן נתקלתי באחד כזה, כולה מטר ואסימון, קרחת מבריקה שמורגש כי מטפח אותה בקפידה.
במסגרת הסיבוב , הגעתי להיכל הקודש. צלצלתי בפעמון . החלון נפתח .
כן? חסר סבלנות.
אוחחחחח, אני מתה עליהם.
הצגתי את עצמי , הסברתי את מהות התפקיד.
5 דקות לקח לו לפתוח את הדלת , לא להאמין מתג חשמלי , קוד מוצפן. ואללה, אפשר לחשוב בנק ישראל.
נכנסתי , לא דיברתי . התחלתי להסתובב , כשהוא נשרך אחרי. להגביר את מתחו הוצאתי פנקס קטן שתמיד איתי והתחלתי לשרבט במהירות, עוברת מדף מדף, שואלת וכותבת. מילאתי 5 דפים.
הודיתי לו ויצאתי .גם זה תהליך ארוך ומסובך. קוד ולחיצה על מתגים.
שבוע הבא אתחיל לטפל בו.
היה כבר מאוחר , ההסעה הגיעה .
יהיה לי נחמד ליישר אותו .
לפני 13 שנים. 21 באפריל 2011 בשעה 15:06