ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 13 שנים. 24 באפריל 2011 בשעה 22:15

חוזרת עכשיו מארוחה משפחתית. אחד מהאירועים המשמימים וההכרחיים שאין ברירה חייבים לעשות לפעמים. בדרך כלל אותם פרצופים תמיד .
כל המי והמי , וכל אותם דיבורים פלצניים, כל אחד מספר על הרכישה האחרונה , בית, רכב .
נסיעה אחרונה .
יש אירועים שכן אוהבת, את אלה עם הילדים שמסתובביםוזוחלים מתחת לשולחן, זוללים מכל הבא ליד , האמהות שרצות אחריהם. והכל מלא המולה עליזה.

שונאת את האירועים הפלצניים , ואת האירועים או הכנסים שנערכים בעיירה הקטנה שלי , שמוצפים בהדרת קדושה. כולם עם כיפות וזקנים עבותים. ממלמלים מתחת לאף, בקושי אפשר להבין אותם. אפילו הנשים יושבות בנפרד , טורחות במטבח, משרתות את החבורה, וצופות בחרדת קודש לכל אותם אברכים מזוקנים.
כמעט כל הנשים, למעט אחת , אנוכי :), אבל לי מותר , הנסיכה המפונקת של העיירה שסולחים לה הכל.

אז היום , לא בכנס דתי , אלא בכנס פלצני.

הארוחה חבלזית. ממש גורמה שבגורמה , כלים יפים , אבל דיבורים משמימים.

בדרך כלל אני יושבת בצד הקיצוני של השולחן. במקום שממנו ניתן לצאת בקלות ולעשן מדי פעם. ומתחילת הארוחה סופרת את הדקות עד שניתן יהיה לצאת בצורה מנומסת. לפרוע את החוב החברתי משפחתי עד לכנס הבא.

היום הבחנתי בפרצוף חדש , לא מוכר . שממש הרגיש חסר מנוחה . לא חש בנוח. הבחנתי שזז על מקומו. ותיארתי לעצמי שגם הוא מחפש רק להימלט משם. חייכתי בהבנה וזהו,

המטרונית שישבה מולי , פלטה לעברי בחצי קול , והבהירה שזהו "רמי" , החתן של אורית.

בגיחה הראשונה שלי לאתנחתא מלאת חמצן צח - רווי פאלמ מאל לייט קצר . נשענתי על המעקה,
צופה מהמרפסת הענקית אל הנוף הקסום שמשתרע מתחת .
(ודרך אגב, מי שלא ראה את מקדש הבאהים חייב לראותו כעת לאחר שהוחלפה כיפת הזהב , מחזה מדהים.).
אחרי נשיפה ראשונה , כשמרגישה את העשן מתנפץ לריאות. הבחנתי בדמות שגחה לעברי, ושואל בנימוס - אפשר?
בכיף, הנפתי ביד להראות עד כמה המרפסת ענקית ומסוגלת להכיל ברווחה כיתה ממוצעת.

אני מכיר אותך, שמעתי עלייך.
יופי לך. ומי אתה? במה אתה עוסק ?

בעל מוסך,

פששששששש מעולה , פתאום השיחה קלחה . מנוע דיזל , יתרונות חסרונות. גל ארכובה . נמ"ע ונמ"ת. ואני מאושרת, מתמוגגת מנחת. לא ציפיתי להעביר את הזמן בנעימים.

החוקי שיצא לראות מה קורה, חייך למשמע השיחה . היה מרוצה שלא משתעממת.
כשחזר , הפליט לחלל החדר , זה בסדר , אין מה לדאוג. הם ידברו שעות.מצאו נושא שיחה משותף.
הוציא לנו את הקינוח.

עוד סיגריה, ועוד סיגריה.

ובסופה. מבט מלא כבוד והערכה. עיניים מושפלות ,
"תודה גבירתי , ואראה זאת לכבוד באם תגיעי לבקר במוסך".

ושתבינו, המוסך הוא אחד המוסכים הגדולים ביותר , עם צוות של כמעט 30 איש.
ובעל המוסך , רמי - סאב מושלם לתפארת מדינת ישראל.

שוב הוכחה, אנחנו בכל מקום.

טרוריסט חמוש באננס -
בתור מי שלא היה עד למעמד אזהר מעט.

אולי פשוט עשה כבוד ?
גברים לפעמים יש להם נטייה כזאת, ספציפית עם זה קשור בתחום "גברי" שאישה נותנת בו מבט בגובה העיניים.

כאמור "לא הייתי ש,".אבל אני בכל אופן מנהל קרב בלימה על מחוות אביריות.
לפני 13 שנים
דולי .​(שולטת) - בדיוק , לא היית נוכח. ולכן לא ראית:
1) לאחר שני משפטים, מילה גבירתי בכל משפט , וזה אחד שלא בדיוק עדין נפש .
2) טרח להביא כיסא , שאל אם קר , ורץ להביא את השכמיה , ואשתו פערה עיניים מתדהמה , כי ממש לא אופייני לו.
3) על מנת לבחון אם באמת, פעם כיוונתי כאילו "בטעות" את אפר הסיגריה לידו. כשהבחנתי שאין התנגדות, גם הצמדתי לשניה . הסתכל על הכוייה ב"הערצה".
4) הייתי עם נעלי העקב , ו.......רשאי לצחוק עם המיני האדום החדש , הסתכל על נעל העקב בכמיהה.
5) וזה החשוב מכל, לאחר הכוס הרביעית , גלשתי לתיאור של סשן (לא קראתי לזה סשן) במוסך. תיאור מצמרר של מוסכניק כבול לליפט , ובחינת שרשראות ההרמה על ישבן חשוף.......ופה הגיעה ההזמנה ...לבקר במוסך.

אז מה נראה לך?

:)))))))
לפני 13 שנים
טרוריסט חמוש באננס -
רק לוחץ על הקלאצ' מוציא מראשון...





רגע





גרוטאה יקח שנייה להכניס לרוורס



מיפ מיפ מיפ מיפ מיפ מיפ מיפ מיפ




הנה יצאתי





לפני 13 שנים
דולי .​(שולטת) - חחחחחחחחחח
וזה נקרא - לנסות לצאת בכבוד.
חמד, אני יותר מידי מנוסה מכדי סתם לפנטז.
אבל ...בגלל שאני כל כך מנוסה, אז מזהה במהירות ניצוץ סאבי שמבצבץ לידי.
לפני 13 שנים
Aציבעוני​(אחר) - היכנסת לרווס?
לפני 13 שנים
דולי .​(שולטת) - מתכננת בדיקת פלגים, פלטינות וכו'.
אולי החלפת שמנים, נוזל קירור ..

נראה בהמשך.

אין כמו החדשים והבתולים.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י