פינת הפנאי - מתחת לחגורה

ממש התגשמות של חלום. מתנה שקיבלתי. ועוד ממש לא צפויה.
כפו עלי להוסיף עוד מקום, עוד מטלה ברשימת המטלות שלא נגמרת.
התישו אותי בשכנועים , ובהמון פוצי מוצי , ורק את יכולה, וזה קטן עלייך. וכולה עוד משהו קטן.
ועוד ועוד ועוד.
וגולת בכותרת , כמובן שיהיה גם פיצוי נאות.
וזה לא קבוע , רק לתקופה קצרה. ועד שימצא מישהו אחר , ובלב בלה בלה...

והסכמתי ...

הגעתי היום לשם, החלטתי שיתחרטו על הרגע הזה, הולכת להאכיל אותם קש , עד שיצא להם מכל החורים.
אני אנסה לגרום לתקופה הקצרה שבאמת תהיה קצרה. ושיחפשו מישהו. יקחו כל אחד , אפילו לא עם הכישורים המתאימים, רק שיציל אותם מהמכשפה שנחתה עליהם.

ואני יודעת לעשות את זה יפה. אלופה בלמרר את החיים.

הגעתי , כמובן שנכנסתי מיד למשרד שהוקצה לי . ארשת פנים קשוחה . כינסתי את הכפופים לי .
חילקתי דפים משוכפלים לנמצאים.
הודעתי שזו רשימת המטלות, כך אני רוצה שיתנהל מהיום .
ההבעות המבוהלות גרמו לי לצחקק בתוך הבטן בטירוף. אך דבר לא יצא החוצה. נשארתי צוננת, קרה וקשוחה.

נאום קצר שהכנתי בקפידה, בכלל גמר עליהם. ואני הרעתי לעצמי . וואלה אני טובה .

בתום הנאום .הפנתי את תשומת ליבם לרשימת הקלסרים שעליהם רוצה לעבור היום. הרשימה היתה מוקלדת בסוף הדף המשוכפל שחולק להם.
הודעתי שיוצאת לסיבוב קצר לשטח , חוזרת בעוד חצי שעה עד שלושת רבעי שעה ומצפה לראות הכל על שולחני.
ידעתי שהרסתי להם את ארוחת הבוקר, ולא הזיז לי , את הכריך והתפוח שלי שהנחתי בתיק בבוקר לפני היציאה, תכננתי לאכול באיזו פינת חמד שראיתי.

יצאתי , ובזוית העין ראיתי את האומללות והמסכנות שהותרתי , וצהלתי בפנים.

ידעתי גם שאין סיכוי שמישהו יציע ללות אותי , השארתי להם עבודה וגם נתתי זמן קצוב.

פסעתי במרץ לפינת החמד, ושם בין העצים נשקף חלום.

אורווה , סוסי רכיבה מטופחים אציליים. אוחחחחחחח איזה דבר יפה שמצאתי . על הכל סיפרו לי ואת זה שכחו...,
נכנסתי , בוחנת בקפידה את התאים, הכל מצוחצח , מבריק , מורגש שיד אוהבת ומבינה מפקחת שם.

ואותה יד מחוברת לברנש מזוקן, נעול מגפיים. בקושי פוצה את פיו, עד שמגיע לנושא האהוב עליו , וזה כמובן הסוסים. ואז ....הכל משתנה ...מתמלא חיים. זורח, מדבר במרץ , מזיז ידיים הכל מלא חיים וחיוניות.

שוחחנו בכיף, ערך לי הכרות עם הסוסים. ליטפתי אותם ,
ראה אותי בוחנת אוכף...הבין מיד .
הכין לי את הסוס, אדמוני מדהים,
שנים שלא רכבתי, אבל זו תורה שלא שוכחים, כמו אופניים ושחייה. מיד חוזרים לענינים.
דהרתי , גומעת מרחקים, מרגישה את הגב החזק ומשורג השרירים זז מתחתי . שומעת את הנשיפות וחשה את צניפות הזנב מאחורי.

חוויה אדירה, כיף אמיתי . שכחתי כבר עד כמה זה מסחרר חושים . צובט בבטן ועולה לגרון מרוב הנאת חושים טהורה.

סיימתי בצער , הורדתי את האוכף, הברשתי מעט והשארתי לידיו האמונות של המזוקן. וחזרתי למשרד.

הכל תקתק שם להפליא . מתברר שאני יודעת להפחיד .אפילו הרשיתי לעצמי לחייך. (איך לא , אחרי חוויה שכזו).

וואלה , הולך להיות לי נחמד .
ומחר...אני שוב שם.

מסתבר שאלוהים אוהבת אותי .