אפילת הלילה עטפה את היקום ..כוכבים הבליחו באפילה
בחדרה האפלולי לאור מנורת שולחן , ישבה והביטה בחלון .
השקט והשלווה היו הדבר שהכי אהבה ....
בהמולת היום נדמה שנבלעה לה בהמון השואט לדרכו ..
ממהר לו באיזה מירוץ חסר התחלה או סוף ..
שם בפינת חדרה ..הרגישה הכי נינוחה בעולם ..
מכעין מקדש שבו הכל טהור שקט
הערב ירד ירח מלא נשקף בחלונה ,ידעה שהגיע השעה ..
זהו היום היחיד בשנה ...לילה בודד שבו תוכל להתאחד עם אהוב ליבה ..
362 ימים יש בשנה ...אך עבורה כל שאר הימים היו פשוט חסרי חשיבות למעט לילה אחד ..בכל השנה ..
ליל ירח מלא שבו היא והוא נפגשים לריקוד של אותיות ונשמות ..
פתחה לאיטה את מגירת השולחן מוציאה מתוכה לוח עץ עתיק וישן ..
מעבירה את ידיה על הגבשושיות ..מלטפת כל אות שנחרטה
כל אות גולפה באהבה רבה לפני שנים רבות ..ונדמה שעדיין יכלה לחוש את מגע ידיו של אהובה ..
אשר גילף אות אות על לוח עץ ישן ..זכרון כואב הציף אותה ..
מראות חלוקים הלבנים מקיפים את מיטתו ..חורצים דין כה כואב
ימיו ספורים .את גודל ועוצמת אהבתם איש לא ידע ...הדין נקבע
וימי אהבתם כימי פריחה אחרונים של פרח מרהיב הנובל וגווע מול עיניהם ...
כה עזה היתה אהבתם ,שתי נשמות שכמו הגיעו לעולם מחוברות ..
לא היה להם צורך בשפת המילים ..היא האזינה לנשימתו ..
קמט דקיק בזויות פיו ..מבט או מגע היוו עבורה את שפת האהבה ....
היה ברור ..לשניהם שפרידה אינה באה בחשבון ..
את גופה הוא לא ילטף את שפתיה לא ינשק את עיניה הכחולות הקורנות לא יראה ..
את מגע ידיה העדין לא יחוש ..והיא ..לא תראה את הקמט הדק במצחו ..או את החיוך העדין על שפתיו ..
ולעולם ...לא יחבקו זו את זה ..ביום שאחרי ..
הוא ידע ..את גופו יכולים לקחת ממנה ..
אך את נשמתו לעולם לא יקחו - היא שלה לעולמי עד ..
וברגע שחשו את קרבת המלאך ..שקוטף את פרחי האדם ..
ביקש הוא ממנה להביא למיטתו את לוח העץ הישן
שתמיד היה זרוק לו פינה בלי שום תכלית או מטרה
משום מה כל השנים שמרו אותו ..בלי לדעת מדוע הוא החל מגלף אותיות .
כל אות גולפה באהבה רבה כמו ידע שמשאיר לה חיבוק שלא נגמר ..
כשסיים לגלף את האות האחרונה על לוח העץ ...
ליבו פסק מלפעום ..
באותו הליל ירח מלא עלה בשמים שחורים זרועי כוכבים ..
והיום ..היום ליל ירח מלא .
הלוח מונח על השולחן ..היא נרעדת קלות ..
ככלה המצפה לאהובה במיטת הכלולות ..מחול של נשמות ..
עיניה נעצמות ...אפילה ,עלטה ..שקט מסביבה ..
באוזניה עולה נעימה רכה ושקטה ....ואור עולה מתוך האפילה ...
ידיה מתחילות לנוע על לוח האותיות ..חולפות אות ועוד אות ..
אט אט מצטרפות האותיות למילים ..
"אהובתי הנצחית ..אוהב אותך בכל נשמתי" .
והיא חשה גל חום עוטף את גופה ..חיבוק עטף אותה ...
אהבתו דיברה אליה במילים ואותיות ..על לוח עץ ישן ..
נשמתו ונשמתה מאוחדים בשפת האהבה ...
אותיות על לוח עץ ..מצטרפות למילים שורות ומשפטי כמיהה ...
ליל ירח מלא
שני אוהבים ..
נשמתם היא אחת..
לפני 20 שנים. 7 באוקטובר 2004 בשעה 14:54