פינת הפנאי - מתחת לחגורה

זהו זה, צריכה לעשות סדר בבלגן. הלכתי לראות מה קורה עם החוקי .
ומה אני רואה?
התאקלם חבל"ז.
כמו תמיד , יש לו מעין כישרון מדהים להסתגל לכל דבר .
ואנשים פשוט אוהבים אותו . בלי שום מאמץ הוא מתיז סילונות קסם לכל הצדדים. וכולם נשבים בקסמו.
התאשפז ביום שלישי , דודו דאג לו לחדר בודד. ולאחר יום אחד לצערו נאלץ להכניס עוד פרוטקציונר ,
ומה מתברר ? צמד פרחחים. כבר יודעים הכל , מהיכן אפשר להכניס אורחים כאשר "כאילו" מסתיימות שעות הביקור. מי האחות הכי נחמדה, על מי אפשר לעבוד .
בקיצור....פתחו בית ספר .
והכי מרגיז. שכולם נותנים יד לזה . ומתחת לחיוך של דודו זורמים נחלים של מבקרים.
על הקיטריניג של דודו ויתרו. שליח הפיצה מכיר בעל פה את הדרך . מתגנב דרך הדלת האחורית . מקיש באלגנטיות על דלת החדר , לוחש "סיסמה" ונכנס.
מנסה להשליט סדר , קצת קשה בשלט רחוק .
האחיות מדווחות לי שהחוקי מתוק ומקסים אבל....לא ניתן לשליטה .
ביום הראשון חובר למערכת אלקטרודות , לבדוק קצב , פעימות , וכל מה שצריך.
הכל היה בסדר , עד ש....אמא טבע דרשה את שלה.
ומה? הוא יקרא לאחות? הוא יתן שתן במיטה?
מה עשה החכמולוג? פשוט קם, ניתק הכל , פסע בנינוחות לשירותים של הסגל, ידע ששם יותר נקי. רוקן את השלפוחית בנחת . שמע מבחוץ את ההמולה. ברור שלא הזיז לו .
יצא, והכריז ...שמבקש לחבר אותו למערכת שניתן לנייד , אחרת...
במקום לכעוס עליו , רצו למחלקה סמוכה וארגנו לשיך את מבוקשו.
שומר פחות או יותר על סדר יום רגיל, קם ב5,
מנתק את המערכת , עושה כפיפות בטן. נכנס למקלחת , יוצא עם חיוך , מחייך את החיוך המתוק לאחות התורנית שמסבירה לו שאסור להתנתק , ואסור להתקלח .
נכנס למיטה , מדיף ניחוח אפטר שייב . מניח לאחות לחברו למערכת הניידת. מעניק לה חיבוק , וכמובן שמתרככת מיד . ו.....מביאה לסולטן הוד רוממתו קפה למיטה.
טפייייייייי, הורסות לי את כל החינוך.
מילא בצבא מפנקים אותו , ניחא במשרד מעניקים לו שירות וי. אי . פי , אבל בבית חולים?????????
ב6 מגיע דודו עם העיתון , וכוס נס עם קראסון מהקונדיטוריה למטה , לועסים מכרסמים שותים בנחת , מחליפים חוויות . צחוקים בדיחות . דודו עוזב אותו אבל לא להרבה זמן , חוזר לביקור .
ושוב, צמד נוכלים מתכננים את המשך היום.
כששאלתי מופתעת את האחיות, איך אתם מאשרים לו ?
ענתה לי , הוא מקסים , אי אפשר להגיד לו לא .
פתח במחלקה מרתון ששבש, ודרך המחשב משחק שחמט עם הרופאים במחלקה הסמוכה.
וזרם המבקרים פשוט נורא , רבאק הבנאדם צריך לנוח . איפה לנוח? ואיפה נעליים? ים של מרץ .

וכשאני מגיעה , כמובן שעורכת מסדר המפקד. מטאטת את כולם החוצה. נותנת לו שטיפה . והוא..? נועץ עיניים , מחייך , ובסוף ההרצאה . עם עיניים מושפלות וחיוך רחב מחמיא לי על החולצה .
אומר שסגול מתאים לי הכי הרבה . ונותן לי לקרוא שיר שכתב, כמובן עלי .

הסגל שם מת עליו , והאחיות מרכלות על האהבה העזה שרוחש ל"מכשפה " כך הוא קורא לי .
והאמת כשמגיעה , לא חשוב עם מי הוא נמצא , ומה הוא עושה , לא כל כך צריכה להתאמץ לסלק , כי הוא מיד מזנק אלי , מביט רק אלי . הכחול שאוהבת מבריק לעומתי .

בבקשה, מרשה?

טוב קרציץ , מרשה.

מתיישבת על הכסא , הוא מאחורי נעמד , ובאדיקות מבריש את השיער . באיטיות , שערה אחרי שערה .
בבית אין לי זמן לזה , רק בשבת נותנת לו לקיים את הטקס הזה .
בגלל שנמצא בבית חולים , מרשה לו , והפרחח מנצל זאת.

ברקע האחיות מחייכות , נהנות לראות את הענק הזה , שהמברשת נבלעת בכף היד הענקית, מסרק לאט לאט , מבריש ומחייך, מחייך ומלטף. ומאושר עד הגג.
בהתחלה חשבו שזה תחביב שלו , ונהנה מזה , ואחת אפילו ביקשה ממנו שיעשה לה צמה . הסביר שזה שמור רק למכשפה שלו .
זו מסורת שהתחילה עוד מזמן שגרנו ביחד . שעות היה יושב ומבריש .
נחמד להיזכר , מפנה ראשי למעלה נתקלת במבט מחייכת והוא לעברי , גם הוא נזכר בתקופה הזו.

יאללה, שיגמר כבר . עוד 2 בדיקות , סי טי , בדיקת סיבולת . ואם הכל תקין אז יום ראשון בבית .