פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הולך לבד . בלי עזרה.
הצלחנו אפילו להגיע לבית הקפה בקומה הראשונה . התיישב ונראה מאושר .
ליקק את המוס שוקולד שהובטח לו . היה מגיע לו . אפילו הרופאים נדהמו מההתקדמות שלו. אומנם זקפו זאת לזכותי . אבל האמת ...שכל הכבוד לו. יש לו כח רצון אדיר .
בבוקר כבר הורידו את הקטטר .
מקלחת עדיין לא לבד . אבל זה שטויות . בקצב שלי בעוד יומיים כבר יוכל לבד . בינתיים מושיבה אותו על כסא , מתחת למקלחת ובעדינות מתיזה מים על הגב , מסבנת לו את הרגליים ,מרכינה את ראשו לאחור על מנת שאוכל לחפוף מבלי שיגיעו מים לאיזור הניתוח .
מתעקש שרק אני אקלח אותו . חמור קטן :), סומך רק עלי .
וידאתי שבבית החלמה תהיה אמבטיית ישיבה .
נהניתי לראותו מאושר לאחר המקלחת, שטוף , נקי , ומדיף ריח רענן.
לאחר המקלחת , עיסיתי לו את הגב החסון , גילחתי אותו בעדינות . ועם האפטר שייב שהוא אוהב , גם נראה והריח כמו לא עבר ניתוח לב .

לצערי , עוד מעט חייבת לנסוע . רציתי להשאר איתו בלילה . אבל לא יכולה . סיכמתי עם המחלקה שמעבירים לי דיווח כל שעתיים. נראה לי שינשמו לרווחה כשישתחרר , פוחדים ממני פחד מוות .הבהרתי להם שלא מעניין אותי מי עוד נמצא , וכמה עבודה יש להם, ומה הנהלים וכל הבלבול מוח שלהם. אני מצפה לטיפול הכי טוב . ואבוי אם אשמע ש....., לא סיימתי את המשפט , ארשת הפנים שלהם הבהירה לי שהבינו את המוטל עליהם.

הלוואי שמחר כבר יגיע , מתכננת להגיע עם הרכב שלו . למרות שלא אוהבת את הגודל והפאר שלו . אבל יהיה לו יותר נוח .

זהו...זזתי...