פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הועבר למחלקה.
תודה לאל , יצא מטיפול נמרץ.
ועכשיו....מתחילים .... ללכת.

על מנת להחלים, להחזיר את הלב למתכונת רגילה.
לפעימות סדירות .
נאמר לו שצריך ללכת .
והרבה ללכת.

אין בעייה .
ברגע שנאמר לו .
כבר מדדתי את המרחק מהמיטה לדלת.
מהדלת למחלקה.
מהמחלקה למעלית.
מהמעלית ללובי.

התחלנו לפסוע.

אני כבר מרגישה שהוא פחות נשען עלי .
מתחילים לאט לאט .

קבעתי יעדים.

ובשביל שיהיה מעניין. גם הבטחתי פרס על כל מטרה שמשיג.

כמובן שהפרחח מגלגל עיניים . ומנסה לסחוט חמלה מהאחות .
שום כלום. לא יעזור לו שום דבר.

פזרתי כיסאות לכל אורך המסלול שקבעתי . ברגע שמרגישה שמעט מתעייף. מרשה לו לנוח.
ובכל פעם , מורידה כיסאות. מגדילה בהדרגה את המרחק .

הצלחנו להגיע למעלית. ועכשיו בתור פרס . מאכילה אותו לבן.

נראה לי שהוא מתחיל להבריא . כבר התחיל להתלונן על האוכל.

הבטחתי לו שאם ממשיך כך . מחר יקבל מוס מוקצף של שוקלד שוויצרי.
התבונן אלי מלמעלה למטה . בעיניים הכחולות והמבריקות . ושאל אם זה כולל את הקצפת .
כשעניתי לא . גלגל מבט מיוסר לדודו. נאנח ואמר שאומנם ציפה שההחלמה תהיה קשה . התכונן לכך. אבל הבטיחו לו פיזיוטרפיה ואחות חיננית ונחמדה .תיאר לעצמו שאטול חלק פעיל בתוכנית השיקום. אבל בחלומות השחורים ביותר לא האמין שאגייס את האחות , שתעמוד מנגד וכל עזרתה תתבטא בתרועות עידוד כאשר "המכשפה הפרטית שלו" מצעידה אותו עוד צעד ועוד צעד.

יש לי תחושה שדודו יודע הרבה יותר ממה שאני חושבת . דודו חייך חיוך ענק . ואמר ....אל תדאג , איך שאני מכיר את דולי . עדיף שתעשה כרצונה , אחרת כורכת מסביב צווארך את הקולר ומצעידה אותך על 4.

כשהתבוננתי מופתעת ,שניהם פרצו בצחוק . דודו צחוק ענק . והחוקי שעדיין קשה לו . חייך מפה לאוזן .
מעניין....נראה לי כשיחלים . אנהל איזו שיחה קטנה עם שני הפושטקים.