פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מתברר שאי אפשר היה להמלט מכך. אחרי מליון בדיקות, ומליון נסיונות. ומיטב הרופאים. וכל מה שרק ניתן לחשוב ולעשות.
אז...זהו.
הוחלט שהחוקי חייב לעבור ניתוח.
אתמול עבר את הניתוח. מיטב הרופאים. כמובן שפרטי.
דודו , החבר מילדות. והרופא הצמוד הצטרף לצוות המנתחים.

שלוש שעות של המתנה מותחת.
בהן פסענו הלוך ושוב .
וכולם פחדו לגשת אלי .

הניתוח הסתיים בהצלחה . הוחלף מסתם.
התברר שאין צורך במעקף.
הועבר לטיפול נמרץ. היה יממה שלמה מורדם ומונשם על מנת לא לחוש בכאב .
מסכנון שלי , מחובר למליון צינורות.

היום כבר דיברנו איתו . וכמובן שכבר קנה לו מעריצות .
כשנכנסנו אליו היה אחרי מקלחת , הוציאו חלק מהצינורות .
האחות האכילה אותו מרק צח.

מחר כנראה שיועבר למחלקה .
והלוואי , הלוואי שביום ראשון או שני ניסע לבית החלמה .
לקחתי חדר זוגי , להיות איתו . שבועיים רצופים. השגחה רפואית 24 שעות.
פזיוטרפיה .

בדקתי את החדר , חבל"ז . מסך טלויזיה ענק . אינטרנט (איך לא , הרי לא יוכל להתנתק , מכירה אותו). אוכל גורמה. 6 ארוחות ביום.

אבל עד שנגיע לזה , יש לי עוד יומיים שלושה קשים.

רק שיעבור בשלום.

נטרפתי מדאגה .

לראשונה חשתי פחד נוראי, שמא חלילה , יקרה לו משהו.
הרגשתי יד קרה שלופתת אותי .
לשמחתי ולמזלנו , הוא חסון, בריא , כושר מעולה .
והובטח לנו שתוך פחות מחודש , חוזר לעצמו.

ביום הניתוח העסקתי את עצמי . נסענו ביחד . העברתי איתו את ההמתנה . הסכים שרק אני אגלח אותו . ברור שהתלוצצתי , והעברתי דחקות על חשבונו. ועל הכוסית היפה והחלקה שלי .
כשהועבר לחדר ניתוח , על כיסא גלגלים. הוא סירב להיות על מיטה. הלכתי לצידו. אחזתי בידו. הרגשתי איך הוא אוחז בחוזקה. הגענו עד הפתח, משם כבר לא נתנו לי לעבור. התכופפתי , חיבקתי . התנשקנו . ליטף את שערי . חייך את החיוך הממזרי שלו . פקד על דודו לשים עלי עין. לא לתת לה לדאוג . הורה לדודו לדאוג לכך שמיד אחרי הניתוח אסע הביתה .אמר שאין טעם להשאר .
הבטיח שאין מה לדאוג . הוא מבטיח להתאושש . והכל יהיה בסדר .

ברור שמה שרצה , כך היה . אחרי הניתוח דודו התלווה אלי .
הגעתי הביתה .
הנסיך הלך להתקלח . יורשת העצר והפיצי התחילו לארגן חבילות למחר .

פתחתי את המקרר ....ופה נשברתי .

החוקי עורך קניות ביום חמישי . לפני שיוצא לקניות. מרוקן את תכולת המקרר . שוטף סירים. ממיין ירקות . מכין את המקרר לקניות העתידיות. ביום שני התלוצץ ואמר ....נו, כנראה ...שהשבוע תיאלצי לעשות זאת.
ואני , עם החיוך הרע שלי . אמרתי...מה פתאום? תעשה זאת לפני שניסע לניתוח.
ברור שהתלוצצתי . מי בכלל התכוון לכך.

פתחתי את המקרר , מבריק , נקי, הפריזר מלא בבשרים. המקרר עמוס בדברים שאני אוהבת.

הרגשתי את המחסום נפרץ. ודמעות נזלו .

שיעבור כבר הזמן . כל כך מתגעגעת אליו.