בדרך חזרה
בשיר הדרך חזרה..
ההרים גבוהים יותר
אבל....
דווקא אתמול...
לא היו הרים,
היה רק כביש,חשוך,שקט...ומוסיקה ,סוכריית מנטה,סיגריה
ומלא חיוכים בהבזקים כאלה
ואני...שמנסה לזכור אם זו הייתה ההיא,או האחרת.
ואני...שלא ממש מסתדר לי להחליף חום של מילים,עם חום של חיוכים,
ואיך זה..ש יש כאלה אנשים
שאחרי דקה של לחיצת יד,או נשיקה על הלחי
אתה מרגיש כאילו אתה מכיר אותם לפחות...יומיים
והכל מבולבל...
אפילו הכביש ההוא..שפתאום נראה אחר מלפני כמה שעות
ופתאום...שכחתי..רק...תזכיר לי איך קראו להיא?
ואת....רוע 10 !....תחייכי.....כי יפה לך!
וההוא....המלצר....אל תגידו לי לא היו מלצרים,לי היה!
רק...שהוא חזר, כשאני כבר שכחתי מה ביקשתי לשתות
ואת...שהבטחתי לך דואט...מצטערת! אבל אני מזה מזייפת!
אופפפ..רק...תזכיר לי איך קראו לה...עם האדום!
ואנחנו בכלל צהובים
אבל...
הכי...הכי כייף
זה לראות אותו..יושב במרפסת בשעה כזו
ומחכה לי
ואיך הוא הספיק להכין לי נס קפה..רק בדקות האלה שאני חניתי
<סתמו!..לא לוקח לי שעה לחנות!>
ואיך שהפרצוף הדואג שלו הופך לחיוך
וחיבוק
חזק כזה...
לפני 19 שנים. 4 בדצמבר 2004 בשעה 16:34