פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מה את כותבת.......
<רשומה שכתבתי לפני יובלות , מצאתיה אתמול בעת חיפוש אחר דבר שונה לחלוטין, ושמחה להתענג עלייה מחדש..>

הוא נצמד אליי מאחור,נשם ת תלתלים ושאל.
אני קצת נבהלתי,והתענגתי על הנשימות שלו.
-תקרא...קמתי ונתתי לו לשבת, התיישבתי עליו.
ובזמן שהוא קרא,נשמתי אני את השיער הרטוב שלו
שכבר התמלא בפסים כסופים.
בזמן שהוא קורא,אני חוקרת לו את הפרצופ,
העיניים הכחולות שלו נוצצות <הן תמיד נוצצות>
אבל היה להן עוד ברק..חדש כזה.....של "מופתע"
השפתיים,הבשרניות שלו...התכווצו,כאילו מחזיקות בתוכן
משו טעים כזה....שלא יעלם.
והנחיריים שלו,נפערו לרווחה...
לפי הסמן על הצג,הוא הגיע לחלק מאוד,מאוד...אבל "מאוד".
ברגע הזה...התחלתי לריב עם עצמי...למה נתת לו לקרא,
כמה שאת מיפגרת לפעמים
ועוד כל מני מילים "טובות" על עצמי.
החלק המאוד "מאוד" שלו....התעורר גם הוא.
ואת זה הצלחתי להרגיש גם דרך הגינס שלו ושלי ביחד.
הוא התחיל להתפתל על הכיסא....
וזה היה הרגע....שסגרתי לו ת מסך!
הסתכלתי עליו מחוייכת ושאלתי נו..!!!
-עוד לא סיימתי,עצרת אותי....ברגע מאוד "מאוד"
-בכל זאת תגיד לי מה אתה חושב...
-חשבתי שאת עובדת כשאת כאן.
-אני עובדת,לפעמים.....אתה יודע...<לא ,לא גמגמתי>
-את כתבת,או העתקת?
-נו באמת,אתה כבר "קצת" מכיר אותי, העתקתי?
-זו את שם?
-אני כתבתי!
-כתבת אותך?
-אולי,לא יודעת...הממממ...איך נראה לך?
-נראה לי שאני לא מכיר בך הכל...
אבל אני מכיר את החוף ההוא
מכיר את השמלה ..
-ו....
-והייתי רוצה להמשיך לקרא...אם תרשי לי.
נתתי לו להמשיך,
הוא בלע את המילים,עד כדי בליעות של רוק באמת.
העיניים שלו, חייכו...אבל ממש!
הנחיריים שלו... הריחו.
כשסיים..
הבנתי..
שאת מה שהוא קרא הרגע...הוא לא רק קרא
אלה גם מאוד "מאוד" "הרגיש","הריח" ו"טעם".
-נו...<לא ויתרתי>
הוא חייך את החיוך "ההוא" שלו,
עטף לי את התלתלים בשתי כפות ידיים
ולחש...
-היי...
קוראים לי...
ואני...מאוד,מאוד רוצה להכיר אותך!

זו הייתה התגובה שלו!
אני לא מכיר אותך!

תגובה מאוד.."מאוד"!
לא עשיתי שמור על מה שנכתב שם...
כי
גם אני,לפעמים,
לא מכירה אותי!.
או בעצם מפתיעה אותי.

ועכשיו,כשחזרתי לכאן לכתוב את זה..
ומתנגן לו ברקע....

אם אתה הולך..
אז קח אותי
אתה יודע זו אני
שרה אליך..

הוא,הופיע שוב,
ולחש לי לתוך האוזן...
היה נעים....מאוד,מאוד,מאוד!
להכיר אותך!