פינת הפנאי - מתחת לחגורה

תקופה ארוכה כל כך שלא ניגנתי , היו זמנים שנהגתי בכל יום לגשת לפסנתר האהוב שלי , ופשוט לשקוע . להתיישב להניף את הזרועות ולהתחיל לרחף. הרפרטואר הקבוע שלי הוא קלאסיקה קלה. שיעורי הנגינה שלי התחילו בגיל צעיר מאוד, כמו כל משפחה יקית טובה, העריכו בבית נגינה . לא כל כך ענין את ההורים אם אהבת או לא ...אבל "קולטורה " חייבת להיות. במקרה שלי אומנם יצא לטובה , בזמנו נגנתי בקונסבטוריום ואפילו היתה תקופה שייעדו לי קרירה בתחום הנגינה , מרדתי ...לא אהבתי ולא הסכמתי , עמדתי על שתי הרגליים האחוריות . סירבתי בכל תוקף. אוהבת לנגן נהנית מהנגינה ...והמפלט שלי עד היום הוא הצלילים הקסומים. אבל לא הייתי מוכנה שיכתיבו לי העתיד, ואת הדרך בה אבחר . עד היום כאשר מגיעה לקונצרטים ולתחרויות נגינה שהבן משתתף. יושבת בשורה הראשונה כולי גאווה כאשר רואה את "הפרחח הספורטיבי שלי" ליד הפסנתר בארשת רצינית מנגן עם ההבעה החלומית שפרושה על פניו. משפילה את המבט כאשר רואה את עיני המורה הנערצת שלי , מביטה בי בתוכחה ובזעף. המבט שלה אומר הכל. "למה לא המשכת...?".לכי תסבירי שפעם זה היה שונה ...היום מאפשרת לקטנציק שלי לשלב שחייה . לא כופה עליו....יודע שאם לא ירצה...תמיד יוכל לעזוב..וברכתי תהיה עימו בכל אשר יבחר.
הוא בנבחרת השחייה , מדורג באחד המקומות הראשונים בארץ. וגם פה...אם לא ירצה ....תמיד יוכל לעזוב. אוהבת לראות את השילוב היפה של הגוף השרירי והמחוטב עם העיניים החולמניות ,את הכתפיים הרחבות את הזרועות הארוכות מפיקות צלילים עדינים. והחיוך הילדותי שנפרש על פניו.
לא מגבילה אותו לתחום מסוים. לא כופה ולא מאלצת, לא חוזרת על טעויות שנעשו איתי .
בבית הספר בכלל כבר הפכתי ל"דמות חריגה ולאמא משונה" פעם עוד היו מתקשרים ומזמנים אותי לשיחות עד שלמדו ש.....אצלי הבן תמיד צודק, ואם איננו לומד נושא מסוים זה...בגלל שהמורה לא יודעת למשוך את ליבו ולרתקו לחומר הנלמד. לאחר מספר פגישות מביכות כבר למדו שעדיף לשוחח עם החוקי....הוא מגיע מהנהן בראש ..., פולט מספר מילות הרגעה ...יודע לקנות את ליבן...בסוף הפגישה כולם מחוייכים ומרוצים.וכמובן שהכל ממשיך עד....לפיצוץ הבא...:)).
אחד התענוגות הגדולים שלי הוא לנגן איתו ב-4 ידים. לראות את הידיים משתלבות מנתרות מפזזות ...מאומנות...ומפיקות צלילי קסם.
היום...ניגשת לפסתנר , סוגרת את הדלת זהו הסימן שמעונינת לבד . יש אצלנו מספר סימנים מוסכמים .חוקי יסוד שמכובדים על כולם. כולם ללא יוצא מן הכלל כפופים להם.
ניגשת , מתיישבת...מותחת את האצבעות ...ומתחילה לנגן. משום מה יוצא לי רק נעימות עצובות..,מעין תחושה שלעתיד לבוא. מקווה שטועה וסתם תחושה מחורבנת ..

שבוע טוב , לכולם