שוחחנו אתמול בערב , שוחחנו שוב בבוקר , כבר מספר פעמים. מרגישה את הקול .
חשה את הבטחון . המרץ החיוניות . האדרנלין שזורם אלי אפילו מבעד לשפורפרת וחודר דרך המסך.
שומעת על ההתקדמות . נהנית לשמוע ויותר משנהנית פשוט גאה!
מעטים האנשים שמגיעים להשגים כאלה. והילדון לא מתרבב , מציין עובדה . הוא צנוע וענו .
לא אומר ולא מודה שזה בזכות שכלו החריף. התושיה , העוז והאומץ לעשות!
להיפך...נשאר כמו שהוא.
כל כך מעריכה אותך ילד ,
יודעת שתגיע רחוק ,
הוכחות הרי לא חסרות בשטח . בודדים ואפילו בוגרים ממך יכולים היום לשבת רגל על רגל ולא לעשות דבר , כי מסודרים כלכלית . עשית זאת לבד. ללא עזרה ללא אף אדם.
בעזרת מוח מבריק . חשיבה נכונה . התמקדות במטרה . קריאה נכונה של המפה .
ומגיע לך כל הכבוד!
והגיע הזמן שתדע את זה , ילד , זה לא מובן מאליו . זה לא פשוט כל אחד. לא כל אחד מגיע להשגים שכאלה .
התגברת על קשיים רבים, גברת על תלאות , צפת מעל גלים סוערים ועשית זאת.
יש רק אחד שמכירה כזה .
אחד, יחיד ומיוחד....איזה פומיקי קטן ומתוק.
גאה בך , מתוקון שלי .
לפני 17 שנים. 6 בפברואר 2007 בשעה 10:16