פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אני לא אוהבת חתולים, תמיד נראו לי כמו איזה זן מצחיק ולא מציאותי של חתיכות פרווה מייללות. החתולות מפונקות עם ציפורנים ארוכות , והחתולים סוג של זכרים מיוחמים עם יללות בדיוק מתחת לחלון הבית שלי. פשוט לא אוהבת אותם.
אומנם גדלתי עם , וואלה...כן לא להאמין עם איזה 50 חתולים. אמא אימצה אחת , שיותר נכון אימצה אותה ...ומאותה אחת צמחה שושלת מפוארת של נינים וצאצאי צאצאים...לא יאומן.
היו מתפרשים בכל פינה , אוף כמה שלא סבלתי את כדורי הפרווה המייללים שהחליטו שמכל החדרים בבית, והיה לנו בית ענק דווקא להתנחל אצלי בחדר. מלחמת חורמה ניהלתי נגדם. עד שלבסוף נקבעה איזו פשרה כשאני בבית ספר או מחוץ לבית הם רשאים להיכנס ולא על המיטה , כשמגיעה מיד עפים ...אחרת אוי ואבוי לגורלם.
ומאז כך עד היום, כשעברתי לבית שלי . מעולם לא לקחתי חתול , פיכס....
לא הבנתי מה מוצאים בכדורי הצמר שיודעים לילל ולשלוף ציפורנים או להתכרבל ותו לא .
מזה כחודשיים אני מחלקת את יום העבודה שלי ל2 פרוייקטים ענקיים, נמצאת בשני מקומות . במקום החדש יש כנופיה של חתולים. מיד כשהגעתי השלטתי סדר , והבהרתי ש"עד פה, לשטח הקראון שלי לא מגיעים " .
ובאמת , תאמינו או לא חתולים מזהים ויודעים מי חפץ ביקרם ומי לא כל כך (בלשון המעטה).
לאחרונה התחלתי לזהות ולהבחין בינהם. במשמרות הלילה הארוכות אנחנו מבלים די הרבה ביחד, כך שבלית ברירה בוהה בהם.
הכנופיה מונה 6 חתולים , חתולי רחוב אבל וואלה מפוטמים כמויות האוכל האדירות שנזרקות פה עושות את שלהן.
עצם העובדה שאינם צריכים להלחם עבור המזון נותן את אותותיו , הם שמנים מפוטמים , ויש להם סדר יום קבוע . בבוקר ישנים לא מוציאים את קצה הזנב החוצה. בצהרים מתחילם לאט לאט להציץ ולבלוש מה יש היום בתפריט .מכל פח מגיח זנב. ובלילה לאחר ששבעו מתחילים החיזורים אחרי החתולות והיללות עד השמים.
כולם מפוטמים למעט אחד. שניכר שהוא המנהיג , חתול רחוב רזה , מצולק עם צלקת מתחת לעין, וזנב קתום שבוודאי קיבלו באיזו מלחמת רחוב עקובה מדם. הוא מכיר בערך עצמו . כשיוצא החוצה מיד מפנים לו דרך. הראשון שאוכל והראשון שניגש לכל נקבה . אף אחד לא מעיז לערער על סמוכתו.
אוףףף כמה ששנאתי אותו , ניסינו עשרות תחבולות לקרקע את מכסי הפחים אך ללא הועיל. תמיד מצא פיתרון. הוא המנהיג וניכר שחכם . הנחנו אבנים כבדות. הצליח.
קשרנו ..וגם פה הצליח .
פח בתוך פח ו...נאדה, בכור השטן הערמומי גם פה הצליח.
שלשום טמנתי לו פח. הם פשוט עלו לי על העצבים. הנחתי בתוך 2 פחים , כאשר הפח השני מלא עד מחציתו במים.
ו....נפל בפח פשוטו כמשמעו.
המתנתי בצד. ראיתיו ניגש מרחרח. בתנועה מיומנת מקפץ למעלה ו...שקע במים.
כשצנח ...עלו בי מחשבות...ואווו מים וכדורי צמר לא ממש עולים ביחד.
מיהרתי ושליתיו החוצה. נתן בי מבט מבולבל ותוהה. נמלט לקרן זוית להתנער ולהתייבש.
הייתי משוכנעת שעכשיו מלחמת עולם שלישית תפרוץ ביננו . הוא לא יעבור על כך בשתיקה.
למרבית הפלא ...גח לאחר מחצית השעה מול פתח הקראוון. נעמד הסתכל פנימה. מה אגיד לכם , פשוט מבט מעורר כבוד. "אני פה , ופה אני אשאר , על אפך וחמתך ....אבל ..." ופה בזוית העין המלוכסנת מעין תודה על ההצלה.
מאז אנחנו לא ממש חברים, אבל גם לא אויבים. דו קיום שקט.
וחייבת להגיד שמכבדת אותו . ומודיעה קבל עם ועידה אני עוד אאלף את חית הבר , את חית הפרא לבוא ולאכול מכף ידי .