שבת בבוקר , יום יפה....ודולי מארגנת סלט ירקות. שלבי ההכנה :
ראשית יש להכין את המצרכים בהישג יד, עגבניות בשלות עססיות זוהרות בארגמן, מלפפונים ענקים ירוקים מוצקים נודפי ריח ירוק של בריאות. בצל מוצק שרק מקילופו צצות דמעות בעיניים, צנונית אדמדמה, מספר פלפלים בשלל צבעים , איזה יופי שפלאי החקלאות המתקדמת מספקים לנו.
קערת זכוכית שקופה ענקית.
שמן זית , מלח שולחן , מספר עלעלי פטרוזיליה, טבעות זיתים שחורים , קוביות גבינה לקישוט.
ומתחילים בעבודה.
אוהבת לקצוץ קטן קטן .
הכנת הסלט היא מיומנות , יש מספר דברים שמבדילים בין "סתם" סלט שגרתי ובין סלט לתפארת מדינת ישראל.
יש חשיבות לסדר חיתוך המצרכים. לעירוב התבלינים ותוספת הקישוטים.
סלט צריך שיהיה קודם "יפה וטעים לעיניים" ואחר כך יהיה גם יהיה לקיבה.
מניחה את לוח החיתוך. ועכשיו לדבר החשוב....כל מה שמנינו למעלה לא יצא לפועל , באם לא יהיה תחת ידינו "סכין" סכין חדה נוצצת ומבריקה.
סכין שתפלח את העגבניה המוצקה כהרף עין. בלי להשאיר קצוות לא מהוקצעים. חתכים יפים ואחידים.
מבתקת את הירקות ונזכרת.
עוצמת עיניים ומעבירה בדמיון.
כל כך דומה הכנת הסלט לחיתוך.
הכנת המצרכים. גוף חלק חטוב ויפה. סקלפל חד פעמי , חומרי חיטוי , כפפות סטריליות.
ו.....החשוב מכל....תחושת האווירה, מעין חרדת קודש. תחושת עיקצוץ בידיים . הנפת הסקלפל ממרחק מדויק של של 8-10 ס"מ מהחזה המבהיק .מחוטא ומוכן. העיניים היפות שפקוחות לרווחה נועצות מבט של אמון ובטחה לא מסוייגת. חיוך מקסים ומתוק.
והאמירה : "כולי שלך"
נועצת מבט , משוכנע? בטוח? זוכר את מילת הביטחון?
כן, בטוח, מוכן ו...רוצה.
מניפה את הסקלפל באויר . מורידה ובאיטיות משרטטת מתווה דק. מדויק ויפה להפליא.
אוהבת את הרגע בו ...העור הצחור מתמלא בנוזל סמיך מתוק ואדום.
מנגבת מחטה...מתבוננת ונהנית.
מורידה את הראש . ולוגמת בשקיקה את הדם . מלקקת בתאווה. יונקת מוצצת . חשה את הגוף המדהים מתחתי מתפתל באקסטאזה חסרת חושים. נישא למעלה הספייס.
מרימה את הראש . ומצמידה שפתים לשפתים. מעבירה טיפטוף דם קולח ועדין. מפגישה את הלשון מרגישה ניצוץ חשמלי עובר.
פוקחת עיניים . רואה את המבט היפה ביותר בעולם.
"אני שלך"
המשך יגיע
לפני 17 שנים. 19 במאי 2007 בשעה 6:19