פינת הפנאי - מתחת לחגורה

ראשית מדובר בסיפור אמיתי , התרחש לפני בערך כ-20 שנה . חתיכת זמן. כל הזמן מדחיקה אותו ומנסה לשכוח, לפעמים מצליחה ולפעמים צף ועולה בחזרה. אולי כדאי שאעלה אותו על הכתב ואז אצליח להשתחרר ממנו. לפי ההקדמה בוודאי כבר מבינים שלא מדובר בחוויה מרנינה , ובואו נגיד את האמת , לא הייתי זוכה באות ועיטור כבוד מ"אמא תרזה". אבל...זה מה יש. זה מה שקרה זה מה שהיה , ובלתי אפשרי לשנות .
באותה תקופה גרתי בעיירה קטנה , אי שם בגליל. עיירה קטנה ומקסימה, ציורית ומלהיבה. גם היום לאחר הרבה שנים שעזבתי , טובי חברי נמצאים שם. ונמצאת בקשר הדוק עם רבים. עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. גם האנשים נחמדים, אדיבים, ו...וואלה תמימים . משוכנעים שכולם כמותם. אי אפשר להשוותם לתושבי עיר גדולה. הכל מתנהל בשלווה ובאיטיות . כל אורח החיים הוא סלולי סלולי. החדשות המרעישות ביותר הן "מי יצא בשלוש בלילה מביתה של האופטיקאית האלמנה?"
"ואת רכבו של מי ראינו חונה בעמקי היער הסבוך שעוטף את העיר ?" "וברור שהשאלה הבאה היא "ומי היה ברכב ?":)
סודות גדולים לא היו , הרוב היה גלוי וידוע. ומה שלא ...כבר היתה איזו "נשמה טובה" שדאגה לעדכן את היתר. מטבע הדברים שנשים נשואות שחפצו לשמור על שלמות נישואין , ועל כך שלא ידברו עליהן נזהרו שבעתיים. לא שלא היו בגידות וניאופים וכל מיני דברים נחמדים , אך היה הסכם שבשתיקה שכל עוד לא בפרהסיה , לא קבל עם עם ועידה. אז ירכלו על כך. אבל הבעל או האישה לא ידעו על כך לעולם. נחמד לא כן ?!. לזה אני קורת התחשבות .
הבידור היחידי באותה עיירה קטנה , שהיתה אפילו דתייה ברובה . ולכן אין עסקי שעשועים , מועדונים וכו, כולה...שני בתי קולנוע וזהו! הבידור היחידי היתה "הטלויזיה" .אז אפילו לא היו כבלים. לא הוט לא יס, ואפילו ערוץ 10 לא נולד עדיין. היה בעל יוזמה , שידע לקרוא את המפה , והתקין כבלים פיראטיים. ומובן מאליו שכל העיר שעטה על כך, גם הדתיים. מהסיבה הפשוטה שבאותה עיירה גם קליטה לא היתה. ואם רצית להיות מעודכן בחדשות היום היית חייב להיות מחובר לאותה רשת פיראטית. ואם גם הרווחת איזה סרט דרך אגב אז סבבה. היה רגיל היה ידוע והיה מקובל. גם כשהיו פשיטות דאגו בתחנת המשטרה ליידע את בעל התחנה פיראטית שישקיט את המגברים, עד חלוף זעם. יצאו הפושטים ותמשיך החגיגה.
מטבע הדברים , שמעטים ובודדים שילמו את אגרת הטלויזיה. מהסיבה הפשוטה "לא רואים, לא קולטים , ומה פתאום לשלם?" הגיון בריא , מסתבר שלא בעיני הרשויות.
החלו פשיטות של רשות השידור . משוכנעת שישנם כאלו שזוכרים את הפשיטות הזכורות לרע. בפשיטה השתתפו נציג רשות השידור ומאבטח שתפקידו היה לערוך חיפוש בבית , למצוא את מקלט הטלויזיה ולהחרימו. מה לא דובר על אותה תקופה אפילה ומסריחה. אנשים כעסו זעמו ורתחו כאשר ראו שמוציאים להם מהבית את מה שהיה רכושם. וקנו במיטב כספם. חלף הרבה זמן , והרבה סערה ציבורית עד שתמה אותה תקופה.
באותו זמן, התגוררתי בשורה של בתים צמודי קרקע.לא סבלתי מאותה בעייה מהסיבה הפשוטה שלא היתה לי טלויזיה .היתה שיטה אזהרה שעבדה מצויין, השכונה בה התגוררתי היתה מרוחקת מיתר השכונות , ועם היוודע בעיר כי "הנבלות הגיעו" מיד היה הטלפון נכנס לפעולה, ועובד מיידית .
זכיתי לפופלריות עצומה באותו זמן, כל השכנים הגיעו אלי ושיכנו את הטלויזיות אצלי., מכיוון שאני הרי מאובטחת ואלי לא יכנסו, אין ברשותי מקלט .ולכן לא רשומה בשום מקום. וואלה מי שהיה מגיע אלי באותה תקופה היה עומד נבוך בפתח. טלויזיות בכל פינה , ערמות ערמות .
מטבע הדברים שעצם היותנו השכונה המרוחקת ביותר פעלה לטובת כולם. עם הוודע כי חוליית פשיטה בדרך מיד כולם היו נוהרים אלי , ובמקום השיר הידוע "סלינו על כתיפנו" היה " הטלויזיות על כתפינו ,ראשינו כפופים.."לאחר מספר פשיטות , התחילו להיות יותר מתוחכמים. נהגו לפצל כוחות, הגיעו 2 ניידות , אחת פיטרלה במרכז העיירה והשנייה ישירות למבואות הרחוקים. הפך להיות קשה יותר ויותר .
מי שסבלה בעיקר מכל הפשיטות האלו , היתה שרית השכנה שלי , בחורה בת 25 בערך, נשואה צעירה , אם לפספוסה בת שנתיים, רוב הזמן היתה לבד מכיוון שבעלה עבד מחוץ לעיר , באותה תקופה לא עבדה , גן ושעות עבודה ובעל מחוץ לבית לא בדיוק הסתדר לה. כך שהבילוי העיקרי שלה באותה עיירה שכוחת אל היתה הטלויזיה .וכמובן כמו כולם את האגרה לא שילמה .
היה לי הסכם עם השכנים שנהנו משירותי האחסנה , שבמקרים שלא בבית , משאירה את המפתח מתחת לעציץ , הם נכנסים לא משאירים בלאגן, מניחים את הטלויזיות באיזושהי פינה , וכשמסתיים לוקחים בחזרה.
לא רק שלא השאירו בלאגן, להיפך...חמודים שכאלה, המקרר היה מפוצץ מעוגות עוגיות וכל מיני חטיפים. ובובי המתוק , הכלב שהיה לי באותה תקופה, בכלל גדל ממדים מפלצתיים מרוב שאריות האוכל שהובאו לו .
יום אחד כרגיל בשעות הבוקר אני בעבודה , מקבלת טלפון בהול. דיי נלחצתי . באותה תקופה שילבתי לימודים ועבודה , במהירות מנסה להעביר במחשבות האם פיספסתי איזו בחינה שהתקיימה בשעות הבוקר ,
- שרית?
אבן נגולה מעל ליבי ,אבל בכל זאת, לא ממש רגיל שמתקשרת ועוד לעבודה, קרה משהו בבית?
- דולי , אני בצרות sos ?
- מה קרה ?
- תקשיבי, יש פשיטה של הנבלות, והטלויזיה שלי למעלה , אני לא אספיק להוריד אותה למטה ולהעביר אלייך? מה אני עושה? הם עוד שתי דירות אצלי !
- המממ...וואלה בעיה , את יודעת מה?
רעיון אדיר צץ במוחי.
- נו , דברי.....אני בלחץ .
- תקשיבי , ילדה....מה שתעשי הוא דבר כזה , תוציאי אותה מהחשמל, תניחי באיזה מחבוא אצלך ותכסי בשמיכה או משהו.
- נו באמת? דולי....את יודעת שהם עורכים חיפוש.
- רגע , ילדונת....תקשיבי להמשך...גשי אלי הביתה, קחי את בובי . תשימי אותו באותו חדר . סגרי את הדלת. להם תגידי שמדובר בכלב אלים , לכן סגרת את הדלת, אני משוכנעת שלא יתעקשו להכנס לאותו חדר , בטח לא כשישמעו את הנביחות של המפלצון שלי . כשיסימו תחזירי אותו אלי .
- ואו , דולי...ענקית!
בום טראח , ניתוק .
מחייכת , אוח כמה שאני מכירה אותה , שטויות וזוטות כגון ביי , ממש לא בסטייל שלה. וחוץ מזה כנראה שהייתה בלחץ והם בדרך...נו טוב, ממשיכה בעבודה.
בערך שלושת רבעי שעה לאחר מכן. טלפון ו...כמובן שרית על הקו.
- נו , איך היה ?
משוכנעת שתחייך ותתבדח, ונזכור זאת כקוריוז .
- אל תשאלי , דולי....הסתבכתי ..
- הסתבכת? מה קרה ? רגע....קודם כל...מה עם בובי? הוא בסדר?
- כן הוא בסדר .
היא מרגיעה אותי .
- אבל...אל תשאלי , איך הכל הסתבך, ועכשיו אני בצרות . לא יודעת איך יוצאת מזה.
שומעת בכי כבוש,שרית בוכה? סימן שבאת משהו קרה.
- טוב, עזבי הכל, עוד חצי שעה אני מגיעה. נדבר בבית.
- בחיאת דולי , בבקשה זריז.
בבקשה....???? כנראה שבאמת משהו קרה , אורזת את הפקלאות, ממילא אף אחד לא ירגיש בחסרוני, במשרד שכוח האל , שכמו כל משרד ממשלתי אחרי השעה 9:00 מתחיל האקשן האמיתי , סידורים אישיים, וכל אחד פונה לעיסוקיו:).
תוך פחות מרבע שעה מגיעה. היו פקקים בדרך. את כל העיירה הזו ניתן לעשות רגלי ב-10 דקות. הסיבה לעיכוב שיעור נהיגה של הספר , שכבר מעל עשור מנסה להוציא רשיון . הוא לא מתייאש , ממשיך וממשיך. מורה הנהיגה המסור ואוהב אנשים, השתדל תמיד לתת לו שיעורים בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות , על מנת לא לפגוע בציבור , הפעם לא הצליח כי מחר יש לו טסט אולי מספר 20 או 30 ולכן חרג ממנהגו. :).
מחנה, נכנסת ...וכבר מרחוק רואה את שרית דרך החלון צופה וממתינה לבואי.
-נו? ספרי מה קרה?
- אז ככה, עשיתי בדיוק כמו שאמרת לי , והכל התפקשש ועכשיו אני בצרות..
- יאאאא, נו כבר ..ספרי.
שוקלת בדעתי , אם איזו חבטה או בעיטה יועילו לשטף הדיבור , אבל מראה הפנים המיוסרות ושטופות הדמעות קצת עוצר בעדי . (מה אני צריכה להירטב? )
- נו, דברי...מה קרה?
- אז ככה, עשיתי בדיוק כמו שאמרת לי , הנחתי את הטלויזיה בצד של המיטה , ועל מנת שייראה כאילו סתם ערימת בגשים הנחתי עליה שמיכה ועוד כל מיני ציפיות ובגדים ...ואת בובי שמתי בחדר שינה , סגרתי את הדלת . וניגשתי לפתוח את דלת הכניסה.
- ו....?
- בפתח שני גברים , אחד ממוצע לא גבוה לא נמוך לא שמן לא רזה , רגיל כזה , והשני עם מדים כל חברת האבטחה , ענקקקק!!! חזות כהה , מפחיד כזה , הציגו את עצמם מרשות השידור , ואמרו שעל פי הדיווחים והרישומים יש ברשותי מקלט טלויזיה. אמרתי שלא מה פתאום?
ותוך כדי קריצה שובבה , למרות הלחץ וסערת הרגשות בו היתה נתונה הוסיפה ,
- הדריכו אותי לא להגיד שהיתה לי, כי אז היו מחייבים אותי על 7 שנים אחורה.
- אוקיי, אז מה לא בסדר ? מה התפקשש?
- בנימוס , הודיעו לי שרשאים לערוך חיפוש. אמרתי אין בעיה בבקשה . ותוך כדי כל , ה"בובי" שלך נובח פחד .המפלצת הענק התחיל לעשות חיפוש, ממש עבר חדר חדר.הרים בגדים הציץ מתחת , ממש עשה חיפוש יסודי. הגיע לחדר השינה הנעול , והייתי בטוחה שהנביחות של הדראקולה שלך ירתיעו אותו....אבל,
פה עשתה הפסקה דרמטית , ופרץ דמעות מחודש החל לפרוץ כמעיין נובע מהעיניים.
- שרית ,באלוהים ...הורגת אותך...דברי כבר .
העיניים הגדולות ננעצו בי, ומיד פלטה בשטף
- ממש לא הזיז לו הנביחות, הוא נכנס פנימה, אמר לי שיש לו אקדח , ואם הכלב יתקוף אותו הוא לא יהסס לירות בו, כך שלטובתי ולטובת הכלב עדיף שארחיק אותו , הוא נשמע כל כך משכנע , ועם חיוך כזה רע, כאילו מצפה שאסרב על מנת שיוכל לתקוע בו כדור בשמחה.
- אז , מה עשית?
- מה עשיתי ? הוצאתי את בובי , והתפללתי שערימת הבגדים והשמיכה ישכנעו אותו ....ו...כלום, ישר ניגש לערימה . העיף אותה וכמובן הטלויזיה 24 אינץ מיד נראתה. התחלתי לרעוד כולי ..לא ידעתי מה אני עושה ,
- תמשיכי.
- הנבלה הזה, חתיכת בן זונה . ניגש אלי , תפס בסנטר קירב את הפרצוף אלי .ואמר עם חיוך רע , אההה, אז אין לך טלויזיה ? את יודעת מה חוטפים היום על שקר , ועל ניסיון להפריע בשעת העבודה , חשבת שלא קלטתי את הקטע עם הכלב המכוער שלך?
- חתיכת בן זונה מסריח, בובי מכוער ?
נזעקתי מיד להגן על כבודו של היפיוף המגודל שלי .
- נו, אל תפסיקי אותי . זה מה שהוא אמר ..לא אני .
- טוב תמשיכי .
- הוא צבט אותי ממש חזק בלחיים, וכשראה שקפאתי והתחלתי לבכות , אמר...הממ..אולי יש פיתרון ? נראה אולי אפשר לעשות משהו ? כשראה שנעצתי בו מבט מבוהל, התחיל לחייך חיוך רע, אמר...אני מבין שהטלויזיה שלך ממש חשובה לך ? אהה.., הנהנתי בראש לחיוב, ואז הוא פשוט תפס את השדיים חזק חזק...התחיל ללוש את הפטמות . כשהפלטתי אנחת כאב, התחיל לגחך..., עוד שרמוטה מטומטמת שכל מה שיש לה בראש זה סדרות מטומטמות .הבעל שלה קורע את התחת בעבודה והפוסטמה יושבת מול נטלויזיה ומאוננת.הוא הגביר את הלחץ וכשכבר הרגשתי שלא יכולה יותר , הניח יד אחת על הפה . סובב אותי עם הגב אליו. הרגשתי את הזין ממש חודר אלי מעבר לגינס. הוא התכופף לכיוון האוזן ולחש, חתיכת זונה ...אם את רוצה שאשאיר לך את הטלויזיה , זה יעלה לך, תצטרכי לשלם , ברור?!.
- איזה בן זונה ..
- רגע דולי , תני לי להמשיך. הוא לחש בשקש שקט לתוך האוזן. הרגשתי את הבל פיו על התנוך. כלבה מסריחה , אני עוד מעט ארד למטה , אגיד שלא מצאתי כלום. מחר בשעות הבוקר אני אחזור .לטובתך...תהיי מוכנה מגולחת , רחוצה מבושמת , לא שזה יעזור להוריד ממך את הסירחון, חתיכת כלבה, אבל יקל עלי מעט , להתקרב אלייך. וקחי לתשומת ליבך , אם מחר לא תהיי או שתתחמקי אני אחזור ואז...זה יהיה ממש , אבל ממש לא נעים.הנהנתי שכן, דחף את היד מתחת לחולצה , צבט את הפטמה חזק , תראי יש לי סימן .
חשפה את השדיים מולי , ובאמת ראיתי כתם סגול מסביב לפיטמה.
- טוב, תני לי למרוח לך משהו שיובל לא יחטוף היום שוק כשיראה אותך.
התחלתי למרוח מעט משחה מרעננת , ושרית המשיכה תוך כדי התיפחות.
- לפני שיצא , סובב את הראש ואמר ...אה כן, אם לא הבנת מקודם, שרמוטה מפגרת, אני אוהב את חזק!

המשך יגיע ..