צודק מי שאומר שכל סוף , כל פרידה היא כמו מוות קטן. מעין מיני מוות.
אחרי שנתיים וחצי של שהייה בבסיס, הגיע הזמן לעבור הלאה. כבר לא מסוגלת להתפצל .
השכל וההגיון גם מורים שזהו זה. ואם אני לא אחתוך אז לא ייגמר לעולם. מבחינתם שיימשך ויימשך. אבל זהו! הפרוייקט הסתיים ...המ...כמעט הסתיים , ממש בשלהי הסיום. וצריך לנתקם מחבל הטבור. חייבים לתפעל לבד. מה עוד שהפרוייקט החדש מצריך ממני את כל כולי + עוד כמה דולי לא היה מזיק. מספר ימים מתלבטת בכך , ואתמול גמלה ההחלטה שאם לא אני אזום זאת, אז לא יגיע לעולם. גם חסרה לי העשייה, בסוף הפרוייקט הכל זוחל במין נירוונה עצלה שפשוט מטריפה אותי, אני אוהבת את העשייה את האקשן, עובדים שמתרוצצים ממקום למקום. בגרים ענקיים. דחפורים שופלים. עגורני צריח ענקים ועגורנים ניידים אימתנים שמובילים מטען . פיצוצים (אהבת חיי) . ובבסיס כבר לא ממש יש את כל זה. עד הפרוייקט הבא שצפוי בעוד פרק זמן.
אז זהו צריך ללכת. בשמונה בערב נכנסת לרכב, עם החלטה נחרצת בדרך כבר מבצעת את הטלפונים ההכרחיים. לא יודעת איך אבל ...עד שהגעתי 35 דקות....כולם כבר ידעו. ידעו וכעסו...למה לא נתתי להם הזדמנות לארגן פרידה חגיגית, ארוחה , עוגה, יין וכל מיני קשקושים...
לך תסביר שאני שונאת את כל הטראאם הזה. מרגישה נבוכה ולא מוצאת את עצמי בין כל הנאומים, תנו לי עשייה , אקשן אבל עזבו אותי מכל מיני נאומים פלצנים של שבח והלל.
הטבח , הגיע עם עיניים אדומות וסחט הבטחה שמתחייבת להגיע לפחות מינימום אחת לשבוע, ולהודיע לפחות שעה מראש שיספיק לארגן "משהו קטן" :)))
הבטחתי ..נו, יש לי ברירה.
הספיקו בדרך נס לארגן ארוחה, האמינו לי שאם מצליחים לארגן חפלה כזו תוך 35 דקות, אז אם הייתי מודיעה יום קודם לא מתפלאת אם הייתי מוצאת את אצטדיון בלומפילד ממתין לבואי.
מסיימים לאכול ואז עורכת חלוקת שלל , בוחרת מה לוקחת איתי לפרוייקט החדש , מה משאירה שם למקרה הצורך, ומה מחלקת.
ו....מגיעה לחלק הקשה ביותר . מיקו ומיקה המתוקים. מתבוננת סביב..מחליטה שרק לידיים טובות ואמונות, מישהו שיאהב אותם בדיוק כמוני . ו..פלא פלאים...מי רוצה? בינגו! הטבח. זה שתמיד קיטר על המפלצות בגודל חתול בצורת עכבר שמגדלת שם . שתמיד התגנב עם עוד כמה פרוסות גבינה צהובה , וקידם את פני בתלונות ש"ממש לא בסדר , מילא את לא מגיעה אבל לפחות תדאגי להם, וזה שאת לא אוכלת לא אומר שגם הם לא אוכלים..."הבטתי בפניו, וראיתי שכן...בית טוב יהיה להם . הושטתי לו את הכלוב. לקח וכמובן שהפטיר ....אוף ...בשביל מה אני צריך את הצרה הזאת על ראשי ?, את יודעת איזה מפונקים שהפכו להיות? הפרינססה כבר לא אוהבת גבינה צהובה של תנובה, עמק כבר לא נאה לה. אתמול רק כשהבאתי לה קצקבל אכלה . והברון בכלל פרמזון ...ורק בפירורים . נו, טוב....רק בשבילך.
אכלנו , שתינו ...היה ממש נחמד. הבטחתי שחוזרת לבקר . התלוצצו ...דולי , רק תבטיחי לנו שבפרוייקט החדש, לא חתולים , לא כלבים, לא עכברם ...לא גינה. פעם אחת לשם שינוי פרוייקט רגיל נורמלי לשם שינוי .
הבטחתי , לא כלבים, לא חתולים , לא עכברים ...לא גינה ...הבטחתי וחייכתי . נזכרתי שראיתי זעמן שחור בצבע אפור זוחל מסביב לקראוון שלי . :))
לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 15:00
