האם אתאהב באחד העבדים שלי? האם אני יכולה להתאהב במישהו שניכסתי לעצמי? במישהו שאני קובעת איך הוא מתנהג, ומשנה אותו לצרכיי? או אולי כל העבדות הזאת תהיה רק הכנה, איזו עבודה פסיכולוגית על עצמי, ובסוף אתאהב במישהו ונילי לחלוטין, ונצעד אל השקיעה?
אני לא מבטיחה דבר. אבל אין לי ספק שהאפשרות להתאהב בעבד קיימת. העבדות תהייה מאוד אינטימית. היא תגרום לקרבה בלתי נמנעת. אני אזרום עם הקירבה הזו. לא אתנגד לה. אוביל אותה ואובל על ידה לאן שתוליך.
והנה היום למדתי על עוד סיבה למה התאהבות בעבד היא אפשרות סבירה מאוד. העבד שלי יהיה גבר ששונה ממני מאוד. בעצם, שונה מכל מה שהכרתי. הראש שלו יהיה אחר. לגמרי. הוא יפקח את עיניי, ואני אגיד בפה פעור "וואו, כזה עוד לא היה לי, או לאף אחת אחרת". הוא לא יהיה שייך לשום ז'אנר קיים. הוא ייצור את הז'אנר שלו בעצמו, ויביא לי אותו מתנה. הוא יצחיק אותי, ואני אותו, ויכרכר סביבי ויחפש אותי בהמון, ויעבוד קשה. ובד בבד ובאותה נשימה, הוא יהיה שלי לעצב, לפסל, לשנות, ללוש. והוא יהיה חסר אונים לחלוטין.
אז הנה, עבד שלי. פרסתי לך רשת דקה ויפה. רק בשבילך.
בוא אליי, עבד שלי. חפש אותי.
בוא, תעשה מה שאני אומרת לך.
לפני 13 שנים. 15 בדצמבר 2010 בשעה 2:45
