נזכרת, כותבת...

בן 23 רווק, 

בן 31 רווק נשי,

חרדי מירושלים נשוי,

בן 51 דו, גרוש,

פוטנציאל הכנסה מהכלוב עד לשעה זו = 2100 ש"ח.

אמר לי חבר פה "פריירית, תעשי כסף, מה אכפת לך? זאת בחירה שלהם".

אם לחברים אני לא מצליחה להסביר שאני לא זונה... איך כאלה שאינם חברים יבינו?....

תציעו פרח, חמניה גדולה או זר צבעונים.

תציעו חיוך, כזה שמאיר את כל הפנים ואין לו מחיר.

תציעו חום והתמסרות של פעם בחיים.

תציעו שתהיו כנים, ותעמדו מאחורי כל מילה שלכם.

אבל.. אל תציעו כסף. כי זה רק מראה, שאין בכם שום דבר שאני מחפשת....

אל תחפור

ואל תמשוך

ואל תגיד

ואל תנסה

ולא, אל.

אחרי שנישקת נפלא,

פשוט רד בשקט למקומך.

ואם תהייה מצויין

וגם חכם

תגרום לי,

אחרי שאגמור,

להקשיב לך.

כשניכנס, בשקט לכלוב, נבחר דייל, או דיילת, שילוו אותנו.

צעד צעד לסינון.

"נשים או גברים?" "גברים"

"לייט או הארד קור" "קינקי"

"בהיר או כהה" "כהה"

(בינתיים נקבל קפה, נדליק סיגריה ודייל על יפנק בעיסוי קל)

"את רוצה אותו מדבר בבדס"מית?"   "לא, שידבר כמו בן אדם, עם ראש"

"תסמני בבקשה פה X בסעיף - העדפות מה הוא אוהב ויודע לעשות"    Xמנשק מהמם  Xמפנק בבילד אין שלו Xיורד מופלא X מחייך  Xמיוחם טבעי  Xאיש שיחה - סימנתי

"זהו?"   "זאת התחלה מספיק טובה"

ויפתחו לי חדר, בצבע שאבחר, ויכנסו לשם אחד אחד לפי הסינון.

ולא יכנסו לשם כאלה שלא מתאימים. או שאני לא מתאימה להם. ואולי הראשון יהיה פיקס בשבילי. ואולי הרביעי?

*** טוב נו, זה לא יקרה... אבל מותר לפנטז ;). שנה אזרחית נפלאה שתהייה חברים ***

אני רק אני. לא יעזור לכם... תבניות זה לא כאן. הכל, מול כל אחד אינדיוידואלי. כל פרטנר מוציא ממני משהו אחר.

אבל תמיד מפונקת.

ותמיד קינקית.

ותמיד יודעת להסביר לך את מקומך.

ואתה?... מתי תבחר להיות אתה?

עירום, אמיתי, נטול בולשיט ומסכות, במקום הכי ראוי לך, כמו שאתה.

שבת שלום...

מגיע לנו שנה משובחת, נכון?

שתהייה שנה של הגשמות, כל אחת ואחד וסטיותיו, כל אחת ואחד וחלומותיו, כל אחת ואחד ו... ספרו אתם מה אתם מאחלים לעצמכם...

שנים שהוא מחזר אחרי כאן... בדרכו שלו.

מתוק לגמרי. קינקי בטעם שלי. 

גרוש + 2 מרעננה.

(הייתי אז נשואה, פחות התאים לי גרוש...)

כמעט קבענו ואז... קיבל רגלים קרות...

חזר לא מזמן שוב והמשיך לחזר במתיקות.

"נשברתי". קבענו למחר בערב אחרי הלימודים שלי.

בשניה הכמעט אחרונה קלטתי. הוא נשוי.

הוא לא הכחיש.

"אין לי הסבר טוב, חוץ מזה שלשוחח איתך גרם לי לא לחשוב והפנטזיה השתוללה"

מישהו אחר יכול להסביר לי מה עובר לכם בראש?

:(

שורת המחץ החדשה, הקבועה, הכבר מאוסה של גברי הצ'אט... "אז איך את מתמודדת עם החום?"

מחפשת מישהו שיעשה לי "פו...." ;)

קחו קצת מזמר שחביב עלי במיוחד....

שבוע וחצי שאני עונה על שאלות בצ'אט אז... הנה, כל התשובות (כמעט) כאן.

כן, התגרשתי. ממש ממש טרי.

כן, מיוזמתי.

לא, לא קשור לזה שהוא לא בעניין שליטה. זה פשוט נגמר לי.

כן, בא לי להיות מאושרת.

לא, אני לא מחפשת בעל חדש.

כן, פנויה לפינוקים.

לא, לא מחפשת הארד קור. מפונקת, כבר אמרתי.

לא, לא ממש בא לי נשוי. רק אם הוא ממש מיוחד.

לא, לא נפגשת אצלי בבית.

כן, רוצה אחד יחיד ומיוחד. עם הקרייב הנכון. כזה שמכור לנשים גדולות.

לא, לא חוזרת אחורה.

כן, מעשנת.

לא, לא משחקת משחקי כוחות עם מתחלפים.

נכון, לא כתבתי הרבה זמן לבלוג, אולי כי לא הייתי במוזה.

לא, לא נועלת נעלי עקב.

כן, אם אתה מנשק מדהים, יורד מופלא, מגע זה ה BEST שלך, אתה מספיק אינטיליגנט, מפנק בבסיס שלך, אוהב להיות למטה, החור שלך אוהב משחקים (לא חובה), אתה לא מחפש נטו שליטה והוראות, נשים גדולות זה הקרייב שלך והכרטיס והבלוג שלי מדליקים אותך ואתה נראה סבבה – כתוב לי. אבל כתוב יפה. מושקע. אמיתי.

משעמם לי.

כולם בבית כבר יישנים ואין לי חשק לעבוד... בכל זאת, כבר הרבה אחרי חצות. נכנסתי לצ'אט. שקט כאן בלילה. השארתי אותו פתוח ברקע ועברתי על מיילים.

צלצול התראה מוכר ואני מרימה את העיניים למסך, מישהו קורא לי בצ'אט.

"למה את לא יישנה?"

אוף, עוד פולני נפל עלי.

"למה לתקוף?"

"כי בטוח יש לך יום ארוך מחר ואת צריכה לישון כבר"

וואלה, צודק אבל מה לעזאזל אכפת לו?

 "טוב, לילה טוב"

"מה, את עוזבת אותי פה?!"

אגף חפירות מולי?

"מה עכשיו?"

"יו, אין לך בכלל מושג עם מי את מדברת...."

איך מתאים לי... לך תסביר לו שאני לא ממש זוכרת מרוב כינויים כאן... ועכשיו הוא יעלב. יו איך אין לי כוח לסרט...

"מודה באשמה, אבל... אין לי כוח לחקירות וסרטים – אם בא לך להגיד פשוט תגיד ואם לא, אל תעלב אבל לילה טוב"

"חחח אני X, את הכנסת אותי לאתר הזה!"

יווווו, מאיפה הוא צץ לי פתאום! איזה מתוק!

נכנסו להתכתבות ארוכה.

את X פגשתי לפני 5 שנים בערך, ישבתי בשלוותה בנמל עם כמה חברים וחגגנו לי יום הולדת. בשלב כלשהו ליוותי חבר שהיה צריך ללכת לכיוון היציאה.

יחפה, חצאית לבנה, מחשוף הולם ועם איזה זר מדליק ששמו לי על הראש. עמדנו בכניסה והתחבקנו חזק ועם מלא מלא נשיקות. הסתובבתי לחזור ו X עמד מולי.

קצת יותר גבוה ממני. שזוף, ג'ינס 3/4 מדליק, גופיה לבנה דקה ושרשרת כזאת של אילתים, יחף ומחייך.

חייכתי חזרה.

"מגיע לך מזל טוב". "אכן". "נשיקה מותר לתת לך?". "כמובן". "כשכולם יילכו את מקבלת".

חייכתי והלכתי חזרה לחברים.

כמעט קיפלו עלינו את המקום אז הלכנו. נעלים ביד אחת ומלא שקיות של מתנות ביד השניה ויצאתי לכיוון הרכב.

"צריכה עזרה?" והוא לידי.

"בשמחה".

אחרי עשר דקות בערך קיבלתי את הנשיקה (שווה במיוחד) שהובטחה לי ואחריה נסחפתי לרומן ונילי מקסים.

אחרי חודשיים בערך דיברנו על "סטיות". עם ראש למטה הוא סיפר לי שיש לו אחת שטרם מימש... "מת להיות נשלט"...

פגישה אח"כ כבר הפכתי אותו לכלבלב, זה פשוט יצא ממנו בטירוף...

הירידות הטובות שהיו קודם הפכו למטריפות, הוא נשאב לשם, כאילו נמצאת מולו מנת הגורמה האחרונה במטבח של שף מישלן.

הוא פינק ונישק וליטף ועיסה והכין קפה מעולה ונויש וחיכה לי בדיוק איך שאמרתי לו, מתי שאמרתי לו ואיפה שאמרתי וכולו עף...

מרוב תשוקה לעולם החדש הזה הוא איבד את הצד חברי שלנו, כל מה שהוא רצה זה להיות נשלט תמיד... אז שלחתי אותו לכאן. לכלוב...

בטוחה שכל אחת שזכתה בו נהנתה בטירוף...

ואני? התגעגעתי למתוק הזה, אז ב 3 לפנות בוקר ירדתי למטה לגן שעשועים לא רחוק וקיבלתי ירידה מושקעת של תודה גדולה על הכניסה לעולם הזה...

היה לילה בהחלט טוב ;)

יצאתי מפגישה עסקית ישר לתוך רח' דיזנגוף העמוס וממש בא לי קפה קר.

בית קפה ראשון נמצא כמה מטרים ממני, נכנסתי, ממוקדת מטרה. קפה קר ועכשיו.  ניגשתי לבר "קפה קר בבקשה".

שמעתי לידי "תעשה את זה דאבל". מבט ימינה ובחור עומד לידי. בחור יפה. זיפים בקטנה.

מסתכל לי בתוך העיניים. מחייך. קפה קר הגיע אלי. גם אליו. מוציאה את הארנק לשלם והוא כבר שילם על שנינו.

הסתכלתי עליו שוב "מה העניין?" אמר "מפנק אותך, מותר לי".

הקול שלו היה מתחנחן מידי, זה עצבן אותי. לא אוהבת ככה. יצאתי החוצה, התיישבתי על ספסל והדלקתי סיגריה.

הוא התיישב לידי. "סליחה, לא התכוונתי לעצבן. פשוט זיהיתי אותך והאינסטינקט הראשוני היה לפנק..."

הסתובבתי אליו. אין לי מושג מי הבחור. שתקתי.

"את לא מזהה אותי, אני יודע".

המשכתי לשתוק וממש קיוויתי שגם הוא יתחיל לשתוק.

והוא שתק. ישב ושתק. שיחק עם הנייד שלו.

ובכל הרחוב המרעיש הזה שמעתי את השתיקה שלו יותר חזק.

קפה, סיגריה ואין לי מושג מי יושב לצידי.

מייל נפל בנייד.

"יש לך הודעה חדשה בכלוב".

נכנסתי.

זיהיתי את הניק. מישהו שהתכתבי איתו לפני שנתיים לפחות... מה הוא נזכר בי עכשיו? פתחתי.

"זה אני כאן לידך. אני מתנצל. עברתי על פניך ברחוב וקלטתי אותך. נפגשנו לפני יותר משנתיים. שתינו קפה קצר יחד. אמרת שאני מקסים אבל נראה ילד. ביאסת אותי לגמרי אבל היית כזאת אחלה ודיברת אלי כל כך שונה משאר המלכות כאן עד שחקקת את דמותך, את טון הדיבור שלך, אותך, אצלי בזכרון. זה היה גדול ממני לתת לך להיעלם שוב. אני מתנצל."

אמצע דיזנגוף. ספסל. קפה קר וסיגריה שניה נדלקת.

נזכרתי בפגישה.

מראש אמרתי לו שאני לא בעניין של בייבי פייס.

הוא באמת היה מתוק. לחץ על פגישה. ממש לחץ.

בדרך חזור מפגישת עבודה הוא קרא לי בסקייפ. היה לי עודף מצב רוח, שאלתי אותו אם הוא ספונטני לקצר.

קבענו בחניה של מגרשי הטניס ליד רמת החייל. הוא הביא קפה. קר.....

נשענו על הרכבים וקישקשנו. קצר.

הוא באמת היה מתוק.

הסתובבתי אליו.

הראש שלו היה מופנה מטה.

שלחתי אליו יד.

הוא שם את שלו בשלי.

חייכתי אליו והוא חייך חזרה.

קמתי.

נתתי לו נשיקה על הלחי והלכתי משם...

עשרים ושישה מיילים מהירים ושלוש שעות אחר כך, כבר היינו באותו חדר, אני על ספה, עם קפה קר, סיגריה ובחור מהמם ורעב, על הרצפה.