כשגיהנום בועט לך בפרצוף כל שנותר לך הוא לחייך באומץ ולנסות שלא להפגע מהבעיטה הבאה.
שיחה שהיתה לי עם נשלט שאיזה נושקת לגיל הפרישה שקוראת לעצמה שולטת על הדרך וכל כולה נרקומנית מעפנה כנראה,החליטה שהתעללות גופנית וריגשית מותרת גם לאחר שהסשן נגמר ולא משנה כמה מילות של בטחון נקבעו שם.
מה שהביא את השולטת המהוללה והאומללה למצב הקיים ללא ספק מתחבר לבלוג המטומטם שלה בו כל מילה מצביעה על חוסר שליטה בעצמה ובחייה וברור שכל אופציה של שליטה על מישהו אחר לא באה בחשבון.
האמת? לא יכולתי להתאפק ושאלתי את שאלת המפתח.מה לכל הרוחות והשדיים מביא אותם לפתחה של הבועלת שהתגלתה אגב כמסריחה במציאות,ומאפשר לה לקבץ רעבים ונואשים.
התשובה שהתקבלה באמת הופיעה בגוף השאלה.ייאוש,רצון לסמן וי על ארוע ואשליה שמדובר במשהו אמיתי וחזק.
אותו אחד סיפר לי בבושת גדולה שאפילו הביצוע לקה בחרדה ולווה בתחושה לא נעימה של מישהי שרוצה להוכיח לעצמה משהו יותר מקיום הארוע עצמו כחלק ממשהו בד''סמי,סמים לפני ואחרי ופחד גדול בעינים.
תפסתי את עצמי מסתכל בחיוך עקום על המילים וחושב שעוד מישהו רוצה ללכלך על עוד מישהי בעוד משהו.
הבעיה הגדולה היא שהפירסום של האיש כזה שכל מילה שלו ישרה כמו סרגל.מצד שני הקורות של האומללה לא ממש מונעים להבין שאותו אחד דובר אמת.
מגעיל.
לפני 13 שנים. 25 באוקטובר 2011 בשעה 16:42
