אחותי הקטנה שאלה אותי האם אני מאושרת?
נפגשתי איתה לפני שבועים, כשאני ולנה (ל') חזרנו לארץ. ל' נתנה לי אחרי צהרים חופשיות ואני נפגשתי עם אחותי הקטנה.
ואולי אני צריכה להתחיל מההתחלה? מאיזו התחלה?
האם זה הולך להיות פוסט ארוך?
--
אינני יודעת מאיפה להתחיל. אולי אתחיל בזה שאילו הייתי חייה לפני 100 שנה באנגליה בתור משרתת, אולי החיים שלי היו לגיטימיים יותר. להיות משרתת, בת לוויה. בלי ציפיה שאקים משפחה, עם לגיטימיות להיות משרתת של לנה אולי מאהבת שלה, זה היו חיים של משרתות מסוימות, זה אולי החיים שלי.
כבבתי לפני 4 שנים, פה בבלוג שכילדה היו לי פנטזיות לשרת. ואולי זה פשוט מימוש משהו שקיים בתוכי.
--
לנה היא אישה חזקה. פעם היינו אהובות, אוהבות, בזוגיות , פעם עוד הייתי "מעליה" והיו עוד הרבה דברים (בעצם כתבתי פה לא מעט בבלוג בעבר). והנה עכשיו, היא כבר דוקטורית, מצליחה, קריירה מבטיחה כנראה, ואני מעין בת לוויה שלה. חייה איתה, משרתת שלה במובן מסויים. (ואולי המילה מסויים היא מבלבלת כי זה יותר ממובן מסויים).
האם הייתי שמחה לכתוב שאני בת הזוג שלה? אולי כן. אבל זה משהו שכרגע נראה שאני יכולה לפנטז אותו. אני לא באמת בת הזוג שלה. פעם היינו בזוגיות (גם על זה כתבתי בבלוג בעבר).
--
לעתים היא נותנת לי לענג אותה, להיות איתה, לאהוב אותה. אבל זה רק לעתים.
הרבה יותר מזה, אני דואגת לבית, לקפל, לכבס, לנקות. לדאוג לה לדברים נעימים כשהיא חוזרת מהלימודים והעבודה באוניברסיטה, וגם כשהיא בבית (וזה הרבה).
--
האם אני מאושרת? האם זה שלא המשכתי בלימודים, שאין לי קריירה, שלא יהיה לי בעל... האם אני מאושרת?
האם באמת אוכל לעד לשרת את לנה?
אני מקווה שכן, אבל השאלה של אחותי קצת זעזעה אותי. האם את מאושרת?
--