יומנה של שפחה.

עכשיו חזרתי הביתה, השעה 12 בדיוק. חולצת "נעלי עבודה", פושטת בגדים, נכנסת למקלחת.
כן, עבורו אני שם, באותה המקלחת. עם אותו הסבון המדיף ריח מתקתק, נעים ויקר. מקרצפת את גופי כדי להיות הכי נקיה ומדיפה ריח טוב כדי שלאפו יהיה נעים להריח אותי.
סיימתי את המקלחת אני נגשת למטלות הבית. אבל לא המטלות הרגילות, המטלות שהוא אוהב.
קודם כל מדליקה נרות ריחניים, שיהיה נעים לאפו. אחר כך ניגשת למטבח להכין ארוחת צהריים טעימה ומזינה, כדי שבטנו תהיה שבעה ובריאה. שמה מוזיקה שקטה ומרגיעה כדי להנעים את אוזנו. ולסיום, ניגשת לארון הבגדים, שולפת תחתונים וחזיה סקסיים רק עבורו.
נכון, אני אדם מאוד פשוט, מבחוץ, מי שמכיר אותי, יוכל להגיד שאני לא ממש מתלבשת כמו אישה סקסית במיוחד, ולא ממש הכי שמה לב לפרטים הקטנים, אבל עבורו, את כל כולי מצחצחת ומברישה. כי הוא אוהב אותי ככה, מושקעת ואיכותית.
שמה על עצמי שמלה עם מחשופים שלא משאירים המון לדמיון, נעל עקב דקה וגבוה מאוד. צמיד לרגל, טבעת באצבע, זוג עגילים ושרשרת לצוואר, מסרקת את שיערי. והינה, אני שומעת את הרכב שלו חונה על יד הבית...
ניגשת לאמבטיה ומתחילה למלא אותה בזרם מים בדיוק כמו שהוא אוהב, חמים ונעים.
הוא נכנס הביתה, אני נגשת לקבלו בחיבוק אוהב, מנחה אותו לכיסא האהוב עליו, הוא מתיישב בחיוך ואני על 4, פורמת את נעליו. חולצת נעל אחר נעל, גרב אחר גרב. משילה את בגדיו בעדינות, בלי לומר מילה. בלי מבט בעיניים, מובילה אותו לאמבטיה שהכנתי עבורו. מלח מיוחד וקצת קצף, כמו שהוא אוהב...
הוא נכנס לאמבטיה, אני מיד לוקחת את הסבון ובשתי ידי מתחילה לסבן אותו... לאט, בעדינות, ביסודיות, לא פוסחת על אף חלק מגופו, מתענגת על כל נגיעה...
כבר כמעט 2 בצהריים, הוא מחליט לצאת, שוטפת את גופו במים חמים ומביאה מגבת ענקית, מנגבת אותו לאט ובמסירות שחלילה לא יצטנן. מלבישה אותו בבגדי בית, מורחת אותו בקרם עדין לפנים ולידיים.
אני הולכת להגיש את האוכל. מגישה ומביטה איך הוא מתענג על כל ביס וביס. קצת שתיה, קצת סלטים... אבל בטוב טעם מכל טוב.
הוא קם ומסמן לי לרדת.. אני יורדת על ברכי, והוא, מלטף את שיערי הגולש... מרטיט אותי רק המחשבה על זה שהוא נוגע.. נוגע בי! נוגע בשערי!
הוא מוביל אותי תוך כדי אחיזה בשרשרת ששמתי לכבודו, לחדר השינה. אני עדיין על ברכי, לא קמה. הברכיים שלי קצת כואבות אבל אני לא מתלוננת. כל עוד הוא נוגע בי, אני מאושרת.
הוא פותח את הארון, ואני בפינת החדר, ממתינה עם עיניים פקוחות לרווחה. מתבוננת בו, כל תנועה שלו... כולי קשובה ודרוכה, אני לא יודעת מה הולך לקרות, והפחד הקליל הזה, מצמרר את גופי הקפוא מהרצפה הקרה.
רק המחשבות על זה וכולי נרטבת, והוא יודע ומחיך. זורק "אני מריח אותך כלבה!" ואני מסמיקה בטבעיות, מחייכת ומתביישת מההשפלה המתוקה...

.......
כנראה שהמשך יבוא...