החיים החדשים שלי

לפעמים

אני פתאום מרגיש שמישהו כועס עליי
(לא, לא את)
סתם ככה
ואני ישר משתבלל
יושב בשקט בפינה ומנסה להבין למה?
הרי אין שום סיבה..

בדרך כלל, אחרי זמן קצר
אני מגלה שהכל היה בראש שלי
אותו אדם פתאום מחייך אליי
אין שום כעס בסביבה. גם לא היה

ואז אני שואל את עצמי
למה זה בכלל הטריד אותי?
הרי אין שום סיבה..

בדיוק היום (בעצם אתמול, אבל היום ראיתי), אחד הבלוגים האהובים עליי יצא עם זה:



פשוט. נכון?

קופץ ישר למקום שני ברשימת הפייבוריטים שלי משם בכל הזמנים.
ראשון זה כמובן: http://thisisindexed.com/2008/04/no-matter-what-the-dna-test-says/

כאילו דווקא להוכיח שכל מה שכתבתי אתמול זה שטויות
יש באג אחד בעבודה שמתחמק ממני כבר יומיים

אתמול עוד תפשו איתי ראש
היום כבר ישבו לי על הראש
מחר הם ירצו את ראשי..

עכשיו נדמה לי שמצאתי (אין כמו השקט של הבית אחרי שהילדים הלכו לישון)
אבל רק מחר אוכל להריץ מחדש..

איזה מתח

בעבודה, יש לי שיטה קבועה ובדוקה להתמודד עם טעויות
קודם מאתרים את הטעות
מתקנים אותה
ואז מריצים מחדש..
במידת הצורך חוזרים על התהליך

בחיים זה לא כזה פשוט
אי אפשר להריץ מחדש
לפעמים אפשר לתקן
תמיד כדאי ללמוד
כדי לא לחזור

מה שנשאר
הוא כאב כפול
זכרון מתוק
ולקח שהופנם

(רציתי גם ניצחון אדום אבל לא יצא)

החיוך יחזור
אולי מחר

בדרך כלל
עוד לפני שטועמים
אפשר לדעת
לפי הריח

יש ריח טוב
אחר

זה דבר נחמד

אני במשחקייה עם הקטנים.
בגרביים..
גברת נחמדה במגפיים דרכה עליי
ביקשה סליחה.

סלחתי.

יש משהו בשיחות טלפון שתמיד הרתיע אותי
בניגוד לכל צורת תקשורת אחרת

בוודאי לא כמו התכתבות
כשיש זמן לשקול מילים, לנסח
למדתי לאהוב את זה, להנות מהכתיבה עצמה
(רק ספרו את זה לילד שהייתי,
שלא התעניין בשום דבר שאין בו מספרים)

גם לא כמו מפגש פנים אל פנים
שבו אפשר לתקשר אפילו בלי מילים
להרגיש את הצד השני רק על פי המבט

בכל פעם שטלפון בסביבה מצלצל (לא האישי שלי)
אני מקווה קודם כל שמישהו אחר יענה
שונא את המבוכה הזאת של שניות הראשונות

וכשאני צריך להתקשר..
אפילו להזמין שירות מטכנאי של הוט
זה עלול להידחות
שעות
ימים

אז הנה מבחן הטלפון
לא מדובר בשיחה עצמה,
אלא כמה זמן יעבור מהרגע שאני מחליט/רוצה/יכול להתקשר
עד שהאצבעות יחייגו

ופתאום אתמול
והיום
I aced it!
ויותר מפעם אחת..

יש דברים יותר חזקים מהפחד
😄

המפקדת הקטנה (ארבע וחצי) נכנסה היום לרכב ואחרי שתי דקות, ביקשה רשות (!) לעצום עיניים (!!)
כנראה ששליטה זה דבר מעייף גם בגילאים צעירים.
אחרי כמה שניות היא פקחה אותן רק כדי להנות בזעקות שמחה מהצבעים העזים של השקיעה (היא גם רומנטית)
ופתחה בסדרה אינסופית של תובנות, שהתחילה ב-"השמיים מכל הצדדים בעצם מחוברים, והאוויר מגיע ממש עד הרצפה של כדור הארץ"
והסתיימה בערך רבע שבע אחר כך ב-"אני חושבת שיהיו לי שלושה ילדים, אבל יכול להיות שאני טועה"..
את ראש הסוס שקיבלה מתנה (נבחר אחרי בחינה מדוקדקת של היצע החנות) מינתה מייד למלך כי הוא בן אינסוף
ולאחיה הגדול היא ייעדה את הפריבילגיה להיות המשרת האישי, שתפקידו ללחוץ על הכפתור באוזן הסוס שגורם להשמעת קולות נקישת פרסות.

לא לוקח קרדיט על כלום - זה הכל אמא שלה 😄

אני בימים האחרונים הייתי עסוק בסגירת מעגלים והתפנות לטובת פתיחות חדשות. לא משהו לכתוב עליו בינתיים.

ועוד קטנה (ואדומה):

יש את הרגעים המיוחדים שלה
והם לא מעטים

שהיא קולטת ברגע משהו שכולם מחמיצים
פועלת בלי היסוס כי היא יודעת שזה הדבר הנכון
נותנת את כולה
מתקנת את העולם

שאני כל כך מעריץ
כל כך גאה בה
והיא בכלל כבר לא שלי

מותר לי להרגיש ככה?