החיים החדשים שלי

"אנחנו חולמים כל הזמן, לא רק כשישנים. תפישת המציאות שלנו היא תמיד פנימית. לפעמים (בעצם כל הזמן) אנחנו נתקלים בעדויות שסותרות את התפישה הזאת - הן לא גורמות לנו להתעורר, רק לעדכן את התמונה הפנימית ולהמשיך לחלום"
(פילוסופיה בגרוש, ת.ר.)

אני יושב במסדרון כלשהו, מול מסך של מחשב.
לא יודע בדיוק מה אני עושה שם - זה טיבם של סופים של חלומות, שהם מעומעמים כאלו. בדרך כלל הם מתפוגגים לגמרי תוך כמה שניות, אלא אם כן קורה משהו דרמטי.
אני מרגיש את ההתעוררות, מתחיל לחוש את המיטה מתחתי, תיכף אפקח עיניים.

העיניים פקוחות, אבל משהו מוזר.
זה לא מרגיש כמו המיטה שלי, גם לא נראה כמו החדר שלי.
יש כאן אשה יפהפיה שרוכנת לצידי, נוגעת בי. היא מוכרת לי, אבל זאת לא האישה שלי.
בעצם אין לי אישה כבר כמה זמן, אני נזכר.
הפה שלי זז, מישהו שיש לו את הקול שלי שואל "איפה אני?". היא מחייכת.

התעוררתי מחלום לתוך חלום.

היא מהדהדת את השאלה שלי: "באמת איפה אתה?".
ההכרה חודרת באיטיות.. אני עוצם את העיניים, מחייך, פוקח אותן שוב.
את הראש אני עדיין לא מסוגל להרים. היא עדיין שם מעלי, מחייכת, מחכה להכרה שלי.

אני כבר יודע איפה אני, רק לפני כמה דקות נכנסתי לכאן.
משחזר בראש את האירועים שקדמו, איך היא אחזה בי, הפילה, הכאיבה..
הייתי מאוד גאה כשהיא אמרה שאני מאוד חזק וקשה לה להכניע אותי.
קשה זה עניין יחסי מאוד מתברר. מבין כמה זה היה רק משחק מבחינתה.
ואז נזכר בשניות האלה, ממש שתיים או שלוש, כשהרגליים השריריות שלה ננעלו סביב הראש שלי - זוכר אפילו את תחושת הנימול מתפשטת בגוף - ואז ישר לסוף של החלום..

יש רגעים נדירים בהם אפשר לחוות מציאות אובייקטיבית, אבסולוטית. הרגעים האלה הם אבני הדרך שלנו