אני מחפש משהו חדש. אני לא רוצה לתת לזה שם. אבל אני יודע איך זה אמור להרגיש. אני גם יודע איך זה אמור לא להרגיש. בשנה האחרונה כל כך מעט הרגיש נכון. השנה האחרונה עייפה אותי.
אז אתמול בערב חזרתי הביתה מהעבודה, נכנסתי למיטה וישנתי 14 שעות. זה לא קורה הרבה. זה אומר שהתעייפתי מלנסות. קמתי היום בבוקר, יצאתי אל השמש ובבת אחת הרגשתי יותר טוב. לפעמים צריך לדחוף בכוח. ואז, משהו בי משתחרר. הלכתי ברגל לאזור שבזי, ונסיתי כל מני דברים. נכנסתי לחנות הבשמים החדשה - 'אנחנו לא מיינסטרים-מסחרי-מתאים-לכולם', או לפחות זה ההסבר שלהם ללמה יצאתי משם מריח כמו תבלין לבשר על האש. משם המשכתי לעיתון על הבר. עם קובה*.
כל הכתבות בעיתון על שחיתות הזכירו לי שפעם הייתי מעשן סיגרים. אז המשכתי ברגל לסוחר הסיגרים ליד מלון דן. שאלתי את הסוחר מה הסוג שביבי אוהב, והוא צחק... מסתבר שאני לא הראשון ששואל. הם ניסו לברר, הוא ענה. אבל ביבי קיבל כל כך הרבה קופסאות שקשה להצביע על סוג אחד ספצפי. בחרתי משהו שאני אוהב, והחלטתי שגם ביבי היה מרוצה. הסוחר הסכים איתי.
בינתיים, עישנתי את הסיגר, ונכנסתי למנצ'יס מטורף. עברתי על כל הארונות בבית וחפשתי משהו מתוק. בגלל המעבר הקרוב, אני משתדל לא לקנות יותר מדי. אז אין יותר מדי. למעשה, יש צנצנת עם סוכר, קצת צימוקים, ולימונצ'לו בפריזר. יש גם צנצנת עם כל מה שצריך בשביל להכין עוגיות שוקלד צ'יפס שקיבלתי בארוע חברה לפני שנה. התלבטתי קשות עם לנסות להכין עוגיות שוקולד צ'יפס, או פשוט לפחות את הצנצנת ולדוג רק את השוקולד צ'יפס, או פשוט ללכת לחנות ולקנות עוגיות שוקולד צ'יפס. החלטתי ללכת לחנות. הנה, אני הולך...
*קובה זה אהבה.