הקלנז הגדול

אתמול ראיתי סרט. קצת עצוב ליום שישי. זה אפילו לא היה סרט בקלנוע. סתם סרט לבד בבית. ועוד סרט שכבר ראיתי בקולנוע..

אז היום קמתי מוקדם בבוקר. כלומר בשעה תשע וחצי, שזה מוקדם ליום שבת. והצטרפתי לשיעור צילום בסמארטפון, באיזור שבזי. זה היה קצת כיף וקצת עצוב. כיף, כי הסתובבנו ברחובות יפים, וצילמנו תמונות מגניבות ויצא לי לדגמן קצת. וקצת עצוב כי ככה נראית תחתית הקריירה של צלם אומנות. שבכל הסבר נוסף לילדה בת 14 על איך לכוון חשיפה נכונה לסלפי, משהו בו מת.

אחר כך הלכתי לאכול, שוב באיזור שבזי. משהו בסיגר מאתמול לא ישב טוב בבטן, אז בכדי להקל, ניסיתי אוכל טבעוני. זאת היתה יכולה להיות מנה צדדית ממש טובה ליד הסטיייק. לא היה סטייק.

חזרתי הביתה, נרדמתי על הספה, וחבר טוב הגיע להעיר אותי. הייתי גרמפי במשך שעה. בכדי להקשות, הוא הביא חבילת קשיו*. כשהוא הלך, נפלתי קצת.. התכתבתי עם ידידה מחו"ל, שזה תמיד טוב. כלומר לא טוב אף פעם.. זה לא נגמר טוב אף פעם. בכדי לוודא שזה לא ייגמר טוב, היא שלחה תמונה שלה בתחתונים. רק בתחתונים. תמונה יפיפייה, אבל... לא תמונה מעכשיו. כלומר, תמונה שהיא צילמה בשביל מישהו אחר. ומחזרה. איתי.

הייתי קצת גרמפי, והיא שלחה שוב תמונה שלה רק בתחתונים, אבל מעכשיו. משהו בתוך בטן שלי התכווץ. נפלטה לי אנחה בקול רם. וחשבתי שזה עוד לא קרה. אולי המחסור בסקס התחיל להשפיע. אולי היא באמת עד כדי כך יפה.

מחר חופש. פאק יס.

* בעולם מתוקן, זה היה לא חוקי למכור קשיו. זה נורא.